השבת נקרא בבית הכנסת את שירת האזינו. השירה הזאת מוצגת בתורה לכאורה כפתרון לנבואה "שחורה" הנכתבת לפניה בסוף פרשת "וילך" שקראנו לפני שבוע. בהיות משה באוהל מועד ובנוכחות תלמידו-ממשיכו , יהושע בן נון, נתנבא משה על כשל עתיד׳ ובעקבותיו פורענות נוראית
אחרי קרוב ל- 40 שנות מאמץ להעביר את צאן מרעיתו מתרבות אלילית המוכרת והמקובלת אצל כל עמי סביבתם, אל המונותיאזם הטהורה של התורה, מספרים למשה כעת מן השמים לפני מותו שהוא נכשל. בסיום הדברים המאכזבים (בלשון המעטה) ־האלה נאמר לו בצווי "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל... למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל... והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד..."
בנקודה הזאת שתי שאלות מתבקשות:
א. אחרי שכבר נתנו למשה נבואות המתייחסות לתנאי הברית שנכרתה בין ה' וישראל המבטאות את האפשרות לבחור בין נאמנות וציות מצדם של בני ישראל ואת ההפך עם פירוט ההשלכות לכאן ולכאן(ברכות וקללות) למה היה צורך כעת לידע את משה על כשלונו לפני מותו?!
ב. מה תועיל הצבת שירת האזינו כעד כנגד בחירת העתידה הרעה של בני ישראל? עדות כזאת האומרת "הנה אמרתי לך מראש שכך יהיה אם לא תשמע לי" רק מרגיזה בעת משבר ואינה תועלתית כלל?!
להשיב על שתי השאלות כאחת , נעזר בדברי פרוש הרמב״ן (דברים ל״ב / מ' - מ״ג) ואחרים שאבחנו, לאחר עיון נוקב, שבשירת האזינו בניגוד לשאר הנבואות העתידיות של משה רבנו הכתובות בתורה יש כאן תאור של חטא ועונש ולבסוף גאולה עתידה בלי תשובת בני ישראל, ורק בגלל שם ה' הגדול המתחלל בגויים בשעה שישראל נרדפים ונרמסים בקרבם.
יתכן מצב שבני ישראל בגלות המרה (הבאה עליהם כעונש על מרים) יתייאשו מהגאולה ויאמרו "על כ׳ אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה". כלומר, יחשבו שהואיל והם הפרו את הברית עם ה' גם הוא ית״ש הפר את הברית מצידו ויתן להם להכלות בגלותם; באשר באמת אבינו שבשמים ׳שאר לנצח אבינו ואנחנו בניו גם כאשר נהיה בנים סוררים ורעים.
לעולם לא תהיה הפרת ברית מצדו ית"ש אלא במצב הגרוע של א׳ נאמנות שלנו, יסתיר הוא ית"ש את פניו מאתנו , הסתר זמני בלבד, למען תיקוננו: ואם חלילה התיקון המיוחל לא יבוא, תעמוד השירה הזאת כעד נגד הייאוש של בני ישראל ותגיד שגם כך תבוא הגאולה למען שמו הגדול.
לפי הסבר זה תועלת מרבית יש לשירה הזאת וגם נחמה למשה שהכיר היטב את גורם המרי המצוי בתלמידיו.
