קבע הכתוב בספר ויקרא (פרק כ״ג פסוק ל״ד) שבהגיע התאריך של ט״ו (15) בחודש תשרי ("החודש השביעי" בלשון הכתוב) עלינו לחגוג את חג הסוכות. בחומש אחר - ספר שמות (פרק ל״ד פסוק כ״ב) מופיע ציון זמן אחר לעריכת החג הזה והוא "תקופת השנה". הואיל ואין כנוי זה מופיע עוד פעם בכל התורה, נאלצים אנו לבקש את פירושו מרש"י; וכך הוא כותב: "היא בחזרת השנה; בתחילת השנה הבאה".
ניתן להבין שמאחורי הביטוי הזה עומדת תפיסה מחשבתית המביטה על מושג הזמן באופן מעגלי ולא באופן ליניארי (קו ישר). כלומר, שורש המלה תקופה בתנ״ך הוא נ-קיפ או ק-ו-פ שמשמעותו סורר וחוזר כמו מעגל. גם המלה "שנה בעברית משמעותה מעגלית ומבטאת סיבובו של כדור הארץ סביב השמש במשך 12 חודש.
[endif]--מתבקשת השאלה מה זה משנה אם תופסים את מושג הזמן בתפיסה מעגלית או קוית? לדעתנו ההבדל הוא זה שמבדיל בין הפסימיות לעומת האופטימיות. הפסימיות_ביטא יפה מחברה של מגילת קהלת הנקראת לפי מנהג אשכנז בבית הכנסת בשבת הקרובה (חול המועד סוכות) כך בפתיחתו (פרק א' פסוקים א' - ב'):"... הבל הבלים הכל הבל; מה יתרון לאדם בכל עמלו תחת השמש". להבנתנו מה שמביא המחבר לעמדה הפסימית הזו מפורט על ידו בהמשך הפרק (פסוקים ט' - י') בזו הלשון: "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא; כבר היה לעולמים".
אם תופסים את מושג הזמן כקו ישר המתמשך, שאין לו תחילה ואין לו סוף, אזי ניתן להגיע למחשבות מעין אלו. אבל אין זו תפיסת היהדות המדברת על עולם מחודש הנברא יש מאין, ועל
פרקי זמן במונחים כמו חודש (הגזור מלשון חדש) ושנה (שמשמעותה סבוב חדש). על קו ישר כל נקודה תמיד תהיה כמו זו הקודמת לה וכמו זו שתבוא אחריה; אבל מעגל חדש הנפתח עכשיו אין כל הכרח שיהיה דומה לזה שכעת נסגר. הוא יוכל להיות עליון יותר וממילא מעולה יותר.
היהדות גורסת שצדק קהלת כאשר אמר "תחת השמש" אין יתרון לעמל אדם - כאשר הוא משועבד לממשלת השמש, המושל על הזמן בתפיסה קוית, לא ימצא תכלית ולא שום חידוש בעמלו; אבל קודם השמש ולמעלה מן השמש יש יתרון. המשתעבד לבורא עולם ותורתו שקדמו לשמש ימצא גם יתרון וגם חידוש בעמלו (ראה גמרא מסי שבת דף ל' עמוד ב). חג הסוכות חל בארץ ישראל בתחילת שנה מבחינת עונות השמש (השנה החקלאית) בה נאספים פירות השנה החולפת ונזרעים זרעי היבול החדש שיצליח מפאת גשמי הברכה המובטחים אם נשתעבד לה' ותורתו. משום שהעונה הזאת נתפסת באופן מעגלי וגם אחרי התשובה והכפרה של יוה"כ יש בה המון אופטימיות וחז״ל כינו אותו "זמן שמחתנו" .
![endif]--
