בפרשתנו שאנו קוראים השבת, ישנם שני נושאים עיקריים והם:
1. רכישת מערת המכפלה אשר בחברון על ידי אברהם אבינו שהיא בעלת תוקף עד היום הזה.
2. ההשתדלות למען נשואי יצחק אבינו.
שני הנושאים מוצגים בתורה בסיפורים ארוכים ומפורטים. הסיפור השני פותח בפנייתו של אברהם אל עבדו בה הוא מטיל עליו לנסוע מארץ כנען אל משפחתו שנשארה בחרן; ומשם להביא אשה הראויה ליצחק בנו. ההיטל הזה מלווה בשבועה כפולה. העבד נדרש להישבע שבשום אופן לא יקח אשה עבור יצחק מבנות הארץ (בנות הכנעני); וכן בשום אופן לא יתן ליצחק לצאת לחוץ לארץ עבור נשיאת אשה המסרבת לבוא אל ארץ כנען. בהשבעה הזאת אמר אברהם "אשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ"; אולם בהמשך דבריו, ברצונו לעודד את עבדו במשימתו, אמר "ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי... הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה משם". בהשוואת התבטאויותיו הנ״ל בולט שקיצר אברהם את תאריו של הבורא בדבור השני, וכנהו רק "אלקי השמים"; בו בזמן שבדבורו הראשון קראהו "אלקי השמים ואלקי הארץ". רוב המפרשים עמדו על הקושי הזה. בהתייחס רש"י לענין, הוא כתב "אמר אברהם לעבדו עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות. אבל כשלקחתני מבית אבי היה אלקי השמים (בלבד) שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ". בפרשנותו זאת הביע רש"י את עיקר חידושה המחשבתית של היהדות. לא קשה כל כך לאדם חכם המעמיק במחשבתו להסיק שיש כח עליון שיצר והפעיל את הטבע על פי חוקיותו פעם אחת; ומאז מסולק הוא מהווית העולם שנוהג תמיד כמנהגו. לפי תפישה זו אין מצוות או עבודה פולחנית-דתית נדרשת מאת הבורא; ואין שכר ועונש ניתנים ממנו, ואין השגחה פרטית הולמת לו.
אברהם אבינו המכונה בחז״ל כ״ראש המאמינים" לימד, וכך גם היהדות בת 3000 שנה אחריו, שמי שברא שמים וארץ עם חוקותיהם נשאר מעורב, מאז ועד היום, בכל המתהווה בשמים וגם בארץ.
במרכז בריאתו הארצית יצר את האדם בצלמו והועיד לו להיות שותפו בהשלמת הבריאה. הימצאותו של האדם עלי אדמות איננה מקרית או כתוצאה מהתפתחות טבעית בלתי מכוונת. מציאותו מכוונת בהחלט, ועליו הוטל תפקיד ; שבמלואו זכאי הוא לשכר ובהזנחתו ראוי הוא לעונש. בעניין זה מושגח האדם מעת לידתו ועד יומו האחרון בכל מעשיו.
[endif]--אשרי האדם המכיר את מקומו ואת תפקידו, ומצליח למצוא חן בעיני אדונו ובעיני רעיו. ![endif]--
![endif]--
