בעצם היום הזה!
זכינו והשנה מתחברות לנו שתי קדושות בזו אחר זו: קדושת השבת וקדושת חג השבועות. השבת מתחילים אנו את ספר במדבר בו מתוארים מאורעות עם ישראל במדבר לטוב ולמוטב. מה העניין לספר לנו את תקופת המדבר הלוא לכאורה אין בה שום תועלת לדורות. היא לא מבטאת את עצם היציאה ממצרים - ראשית יצירתנו וגם לא את זמן הכניסה לארץ שהיא פסגת שאיפתנו. מה ערך יש בתיאור תקופה זו ובכל עלילותיה?
חז"ל בנדרים נה ע"א דורשים את הפסוק מפרשת חוקת "וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות? א"ל: כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל - תורה ניתנה לו במתנה, שנאמר: וממדבר מתנה, וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל, שנאמר: וממתנה נחליאל, וכיון שנחלו אל עולה לגדולה, שנאמר: ומנחליאל במות, ואם הגביה עצמו - הקדוש ברוך הוא משפילו". המדבר מנציח את מהותו ויעודו של כל אחד ואחד מעם ישראל. במדבר אין שום היסח הדעת של עניני עולם הזה רק מחפשים בו מים. דורשים חז"ל שכך אדם צריך לשים עצמו כהפקר שלא מעניין אותו שום דבר ואינו מחפש כבוד עצמי ואז הוא זוכה לתורה כי היא הממלאת אותו כמים צוננים על נפש עייפה.
מדבר סיני יחוד גדול יש בו שבו ניתנה תורה לעם ישראל. בו החליף הקב"ה את אלפיים שנות התוהו שעברו על העולם והחלו אלפיים שנות תורה. שנים שבהם עבר העולם האנושי מרדיפה אחרי ההבל לחיפוש מקור חייו והגשמת יעודו בעזרתו של עם הסגולה עם ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש הקוראים בשם ה' ומבקשים לסחוף אחריהם את כלל האנושות.
היום בו ירד האור הזה לעולם הוא לא אחר מאשר חג השבועות. זה היום בו עמדנו כולנו כדברי הרמב"ם (יסודי התורה ח, א) תחת הר סיני ושמענו את קול אלוקים מדבר אלינו. בו החדיר בעצמיותנו ובנשמתנו את הקשר לתורתו באופן שבלעדיה אין לנו חיים. במדבר הקשה שבו הלכו בנ"י שלושה ימים ולא מצאו מים (שמות טו, כב) נתן להם הקב"ה מים שאינם אלא התורה. כך היה במרה לפי מדרש חז"ל וכך הוא גם במעמד הר סיני לו ציפו שלושה ימים. כל יהודי שטעם אי פעם את מתיקות התורה חש צמא גדול כאשר נבצר ממנו מללמוד תורה והוא מרגיש כאילו הוא במדבר. אכן, אין מים אלא תורה.
הגמרא בפסחים סח ע"ב מספרת על רב יוסף שהיה עיור והיה אומר כי בלא אותו יום (מתן תורה) שגרם (התעלות והתרוממות לבני האדם) כמה יוסף היו נשארים בשוק. מבאר רש"י שם שיום מתן תורה הוא היסוד לכל רוממות הרוח של בני ישראל ואם ח"ו לא היינו זוכים לכך היינו נותרים בשפלותנו ודלותנו החומרית ללא כל זוהר החיים. בזכות יום זה אומר רב יוסף נתגדלתי ונתרוממתי ולא נשארתי יוסף שמוכר בבסטה בשוק.
הרמב"ן לפרשת אמור עומד על כך כי רק בשני חגים נאמר "בעצם היום הזה" – יום הכיפורים וחג השבועות, ללמדנו שעיצומו של יום גורם. שני הימים הללו ניתנה בהם תורה לישראל בפעם הראשונה ובפעם השניה. שני ימים אלו נתגדלו מכל השנה כולה כיון שבהם זכתה כל האנושות והעולם על ידי עם ישראל לתוספת רוממות והגבהה אלוקית. מעתה שנחשפנו לאוצר הגדול שזכינו לו ביום זה אין לנו אלא לשאוף לזכות בו כמה שיותר וכל כמה שאנו יכולים. קדימה רוצו ובהצלחה!
