אמרו חכמנו ז״ל: ״גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעשייה בעולם הזה ובעולם הבא...״ (משנה אבות פרק ו׳ -משנה ז׳). בלשון אחרת- עניינה של תורתנו הקדושה הוא להוסיף חיים; וגם בעולם הזה . אם כן אין אנו מופתעים למצוא בפרשת ״מסעי״ שנקרא השבת (במחוברת לפרשת ״מטות״ שלפניה) פרשיה מיוחדת של 25 פסוקים המורים לנו דיני הרוצח ושמירת הנפש בסמוך לאחר רישום ההדרכות הנחוצות שנתנו לבני ישראל לקראת כניסתם ארצה ־ קביעת גבולות הארץ ושיטת חלוקת הנחלות השבטיות בה, ועוד.
את הנושא הזה של שפיכות דמים סיכמה התורה באומרה: ״ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה; כי הדם הוא יחניף את הארץ, ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו״ (במדבר ל״ה/ל״ג). כפי המצופה אין התורה חסה כלל וכלל על רוצח במזיד והוא יומת בבית דין אם יש עדים למעשהו שהתרו( הזהירו) אותו לפני המעשה. חידושה של התורה בנושא, הוא שגם הרוצח בשגגה (בלי כוונה) מעומד לעונש המחייבו להעתיק מגורים ממקומו לעיר מקלט ובצייתו לדינו הזה יכופר על מעשהו. ויש שואלים- אם מעשהו נעשה ללא כוונה מדוע זקוק הוא לכפרה?!. תשובתנו היא שיש לחלק בין המושג ״שוגג״ למושג ״אנוס״. השוגג הוא זה שאילו היה שם לב, כפי שענין שמירת הנפש מחייב, להקפיד על כל כללי הזהירות, תאונתו הייתה נמנעת. לכן על חוסר תשומת ליבו. הוא זקוק לכפרה לעומתו ה״אנוס״ פטור לגמרי כי מעשה הרצח בא לו למרות היותו שומר בקפדנות כל כללי הזהירות.
כל זמן שמקרי שפיכות הדמים מצומצמים והעבריינים נענשים כדין תורה, כנראה שבשמים מוכנים לעבור לסדר היום; אולם כאשר פגע ההשחתה הנוראה מתפשט בארצנו ומאבד הציבור שליטה עליו, השלכותיה הלאומיות חמורות ביותר, עד שאמרו חז״ל ״גלות באה לעולם על שפיכות דמים״ (אבות ה/ט), על פי הכתוב בפרשתנו (הפסוק בשלמותו הובא בתחילת המאמר לעיל) :״לא תחניפו את הארץ.. כי הדם הוא יחניף את הארץ...״. .
לא פעם מייחסת התורה דימוי של האנשה לארץ וכאן מתבטאת כאילו הארץ מעומדת כאדם שאין תוכו כברו (אחד בפה אחד בלב) שכלפי חוץ היא תראה כארץ טובה, אבל ייעדר יבולה מפאת חוסר הגשמים. וכן מצאנו מאמר מפורש בתלמוד
הירושלמי( מסכת תענית פר ג׳ - הלכה ג׳) האומר שבעוון שפיכות דמים גשמים נעצרים וגם שם מתבסס הגמרא על הפסוק הנידון כאן. עצירת הגשמים המתמשכת והעדר יבול הארץ כמובן מביאים בסופו של דבר לעזיבת הארץ ולגלות עמנו מארצנו.
הדברים האלה צריכים להוות לקח מוסרי לנהגי כבישי ארצנו המפרים חוקי התעבורה ,ולחמומי המוח המרובים האוחזים בהדק האקדח ביתר קלות. ומצד שני הם מעלים שבח גדול לחיילינו הנאמנים והמסורים בשמירה על מיליוני בני עמינו היושבים בארצנו.
