ב״ה
בפתיחת פרשתנו השבוע, ישנה קריאה להתבוננות (בלשון ראה ) ביחס לתופעה מיוחדת הנוגעת בקשר שבין ישראל ואדוננו בשמים. אם ניקח כמשל ספור של מלך ומלכה כיצד היינו מגיבים למלך שהיה מבטיח בעד נאמנותה של בת זוגו תגמול של הטבות מעל ומעבר למקובל בהגזמה מוחלטת; ולעומת זאת מאיימה בייסורים בלתי נסבלים (ושוב בהפרזה) בגין מרדה? יש להניח שכמו המלכה עצמה היינו שואלים את המלך למה לנהוג בקיצוניות כזאת, ומדוע אי אפשר לטפל בהתנהגויות של המלכה במערכת מתונה של שכר ועונש כמו כל בעל נורמלי כלפי אשתו?!
פונה משה רבנו אל עם ישראל בפרשתנו ודורש להתבונן בדיוק בשאלה זאת הנדונה לעיל, ואומר להם בשם ה': "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה (תוספת הטבה מעל המקובל) וקללה (שלילה מרבית של התנאים הרגילים בחיי עולם הזה): הברכה אשר תשמעו... והקללה אם לא תשמעו..."
לאחר ההתבוננות הנדרשת אולי נוכל להציע הסבר לקיצוניות של מלכו של עולם כלפי "מלכתו" כנסת ישראל.
בספור הדמיוני שלנו נוסיף לספר שמגמת המלך בהמלכת המלכה בממלכתו הייתה שדרך ההטבה המרבית שישפיע עליה יתגלה לעיני כל אזרחי הממלכה כמה הוא מלך טוב ומטיב, ובגין הגלוי הזה ירצו כולם להתקרב אליו. ועוד יש לדעת שלפני בחירת מלכתו עשה המלך ברור יסודי ולא נמצאת בכל רחבי מדינתו מכל המועמדות אחת יותר בעלת פוטנציה להדבק בו בנאמנות יותר מזו.
הנמשל ברור - לעם ישראל יעוד לקרב את כל האנושות למלכו של עולם ותפקיד זה יכול להתמלא אך ורק בגלוי של נאמנות בלתי מתפשרת מצד ישראל בה'. בגין אותה נאמנות יושפע שפע רב על עם ישראל בארצו שירשים את כל אומות העולם שיתעוררו לבקש גם הם את קרבת אלקים על מנת לזכות במערכת הברכות בכל תחומי החיים. העניין הזה כל כך חשוב בעיני ה' שבעבורו הוא גם מוכן לאיים ואפילו לייסר את אהובו — העם הנבחר לתפקיד הנ״ל עד שיתיישר לגלות נאמנות. הייסורים הם זמניים ובשום אופן לא נועדו להביא לידי ניתוק מלא שהרי אין לקב״ה טובים יותר לתפקיד הנדון מאשר בני אברהם, יצחק ויעקב.
יהי רצון שכל אחד ואחד מעמנו ישתדל לגלות יותר ויותר נאמנות למלכנו הטוב ומטיב שנזכה לכל השפע הטוב שהוכן לנו במהרה ובימנו.
