בס״ד
בן 75 אברהם אבינו בשעה שנשלח ע"י הקב״ה אל ארץ כנען והוא ערירי ללא זרע. לאחר בואו ארצה נתגלה אליו ה' ארבע פעמים בפרשתנו. במרכז כל התגלות ישנה קביעת הבורא (ית"ש) לתת את הארץ לו ולזרעו.
אין אנו יודעים בבירור כיצד תרגם אברהם את המושג "זרע" שיצא מפי "אדון הכל" בהיותו ערירי, אולם משערים שבתחילה ייחס את הביטוי ללוט בין אחיו המתלווה אליו במסעותיו והרי ביניהם קרבת דם אמיתית! .
אולם בהמשך סיפור התורה נפרד האחיין לוט מדודו בהיוותרו לגמרי על ירושת הארץ; ואז במפורש הבין אברהם שיורשו הראוי הוא עבדו - תלמידו אליעזר "בן ביתו". שלל ממנו את ההבנה הזאת נותן הארץ (ברוך הוא) בהתגלות מיוחדת של "ברית בין הבתרים" בה נאמר לו "לא יירשך זה [אליעזר] כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך". כלומר, הובטח לו במעמד נבואי זה שאומנם יוולד לו בן והתאמתה נבואה זו כאשר אשתו הגר ילדה לו הבן ישמעאל והוא באותה שעה בן 87 .
האם ההתפתחות הדרמטית הזאת הניחה את האב בשלוה? ספק גדול; שהרי כנראה ידע אברהם על נבואתה של הגר בה נאמר לה על ידי מלאך ה' "הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל... והוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו..."(בראשית טז' /יא-יב), האם בן בעל תכונות הללו יוכל להמשיך ולהעביר לדורות הבאים את מורשת אביו לשמור את "דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח /י"ט) ?!
ספקו של אבי ישמעאל הותר כאשר בהתגלות נוספת (האחרונה שבפרשתנו) בהיותו בן 99 אמר לו הקב״ה "... שרה אשתך יולדת לך בן וקראת שמו יצחק והקמותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו; ולישמעאל.. הנה ברכתי אותו והפרתי אותו והרבתי אותו במאוד מאוד ...[אבל] ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה ..." (בראשית יז/יט-כא)
הברית הנזכרה כאן הוגדרה במפורש באותה התגלות בלשון "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלוקים״ (בראשית יז/ח).
קריאת השם יצחק על ידי הבורא (ית"ש) נקבעה כנראה בעקבות צחוקו של אברהם תוך כדי שמיעת הנבואה הנ״ל. הצחוק ההוא היה ביטוי של שמחה מרובה כאמירה העממית "אין שמחה כזו של התרת הספק".
אף על פי שהדברים האמורים במאמרנו זה נראים מאוד לא מדיניים וגם לא רציונליים, בטוחנו שקבלת הקביעה האלוקית על מתנת הארץ לעם אברהם, יצחק ויעקב בבדוקא הוא המפתח היחידי לשלום אמת במזרח התיכון ובעולם כולו.
