בס"ד
בענין "יצחק ובכל"
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (כ"ד א')
ופירש"י, בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה.
ואיתא בבבא בתרא (טז:) וה' ברך את אברהם בכל, מאי בכל, רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת. רבי יהודה אומר שהיתה לו בת. אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה.
וכתבו תוס' שם (דף קמא.[1] ד"ה בת) וז"ל, וא"ת ולמה לא השיאה ליצחק למ"ד בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נח:) דבן נח מותר באחותו. וי"ל דשמא קטנה היתה ולא רצה עדיין להשיאה ליצחק. אי נמי מהגר היתה לו ולא משרה ולכך לא רצה להשיאה ליצחק, עכ"ל[2].
והק' בפרשת דרכים (דרוש א') הלא קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וכו', ואיך יתכן דמה שאסר אברהם אבינו על עצמו, וקבע לו ה' שכר על הדבר למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו, שישיא לבנו אהובו את אחותו, שעתידה תורה לאסור וענש עליו כרת[3].
ועוד הקשה דהלא כתבו התוס' בפרק ד' מיתות (נז: ד"ה לנערה) שסיפר הכתוב בגנותו של לוט בדבר שעתידה תורה לאסור, דאמרינן גוי מותר בבתו, ובפרק כהן משיח אמרינן גבי לוט ושתי בנותיו, הם שנתכוונו לדבר מצוה וצדיקים ילכו בם, הוא שנתכוון לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם, ע"כ. הרי שקראו הכתוב ללוט פושע במה שבא על בתו אף שהיא מותרת לו, לפי שעתידה תורה לאסור, וא"כ איך יתכן שישיא אברהם ליצחק את אחותו[4].
וכתב בפרש"ד דאף לפמש"כ הרמב"ן בפ' תולדות דרק קיימו כל התורה בארץ ישראל ולא בחו"ל, מ"מ התירוץ הזה לא יצדק גבי יצחק, שהרי יצחק לא הורשה לצאת מא"י לח"ל, שהיה עולה תמימה (רש"י כ"ו ב'), מה עולה תמימה אם יצאה חוץ לקלעים נפסלת, אף אתה אם יצאת חוץ לארץ נפסלת, ע"כ.
ועפ"ז כתב בתורת רפאל (סוף ח"ג בדברי אגדה) לבאר קשר הפסוקים בסוף פרשת וירא בין העקידה לבשורת לידת רבקה, שכ' רש"י שם (כ"ב כ') בשובו מהר המוריה כו' בשרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו, וזהו אחרי הדברים האלה, וביאר, דעד העקידה לא היה אברהם דואג לקחת אשה ליצחק דהא היתה לו עצה להוליך אותם לחו"ל ויקח את אחותו. אבל אחרי העקידה שיצחק נתקדש בקדושת עולה ואסור לו לצאת לחו"ל, לכן התחיל אברהם להיות דואג על דבר אשה ליצחק, ולכן בשרו לו עתה מן השמים שנולדה רבקה בת זוגו עכ"ד.
וכדברי הפרש"ד דלא השיאה בכל ליצחק משום דקיימו כהת"כ, כן ראיתי שמביאים לדייק מדברי הרמב"ן כאן שכ' וז"ל, דרש רבי מאיר שלא היתה לו בת לאברהם, וזו לו לברכה כי לא היה יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים, ואם ישלחנה לארצו גם כן תעבוד שם עבודה זרה כמותם, כי האשה ברשות בעלה, ואברהם לא יחפוץ שיצא זרעו הכשר משרה אשתו חוצה לארץ וכו', עכ"ל. הרי דס"ל דבתו היתה משרה ולא הגר ודלא כתי' ב' דתוס', וגם אינו במשמע דבכל היתה קטנה ולכן לא רצה להשיאה ליצחק, אלא דבעצם זו לו לברכה שלא היתה לו בת דלא היה יכול להשיאה כלל, ולא משום שאינה גדולה כיצחק, וע"כ דלא השיאה ליצחק משום דקיימו כהת"כ בא"י, וכיון דיצחק היה כעולה תמימה, לכן לא יכלו לצאת לחו"ל, ובא"י הא קיימו כהת"כ וכנ"ל.
והנה, בעיקר תי' התוס' דשמא קטנה היתה, הקשו בזה הלא רבקה ג"כ היתה קטנה בת ג' שנים, ויע' ב' תירוצים בעיון יעקב. ובעץ יוסף תי' כוונת התוס' שבכל היתה קטנה בשנים ובגוף.
אולם לפי האמת נראה דהאי תי' בתוס' ס"ל כשיטת הסוברים דרבקה היתה בת י"ד שנים, וכ"כ במהרש"ל ויעב"ץ שם ועוד, דהנה יע' בתוס' יבמות (סא: ד"ה וכן) שהוכיחו מהספרי דרבקה היתה בת י"ד שנים ודלא כדאיתא בסדר עולם דהיתה בת שלש, וצ"ל דמדרשים חלוקים זה על זה עכ"ד, וע"ע בדעת זקנים מבעה"ת ריש פ' תולדות. וא"כ שפיר י"ל דקאי האי תי' דבכל קטנה היתה כשיטת המדרש דרבקה היתה כבר בת י"ד שנים, ולפי המדרש דרבקה היתה בת ג' יש לתרץ כתי' ב' דתוס' דלא רצה להשיאה בכל ליצחק כיון דהיתה מהגר ולא משרה.
וכן, הנה איתא במתני' יבמות (סד.) נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל. ובגמ' איתא יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה. אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, מקץ עשר שנים (בא על הגר) לשבת אברם בארץ כנען, ללמדך, שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין כו'. א"ל רבא לרב נחמן ולילף מיצחק (ששהה עשרים שנה ולא נשא אחרת), דכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וכו', וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם. א"ל יצחק עקור היה וכו' יע"ש.
והק' תוס' (ד"ה ולילף) וז"ל, ואם תאמר יצחק נמי לא שהה יותר מי' לפי מה שפי' שלא היתה רבקה אלא בת ג' כשנשאה ועד שהיתה בת י"ב לא היתה ראויה להוליד ויש לומר דמדרשים חלוקין כדפרישית לעיל. ועוד דמוכח בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין סט:) שדורות הראשונים היו ראויין להוליד הרבה קודם הזמן הזה, עכ"ל. הרי גם בביאור דברי הגמ' ולילף מיצחק, ששהה כ' שנים ולא נשא אחרת, פליגי ב' תירוצי התוס' אם רבקה היתה בת ג' כשיצחק נשא אותה, ושהה עד שהיתה בת כ"ג, וכבר בבת ג' מקרי ראויה להוליד, או שהיתה בת י"ד ויצחק שהה עד שהיתה בת ל"ד. ויוצא מזה דב' דעות התוס' ביבמות (סא:) ושם (סד.) וב"ב (קמא.) פליגי במח' המדרשים.
ומעתה יש לעיין בשיטת רש"י דבר"פ תולדות (כ"ה כ') כתב דיצחק המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלש שנים ונשאה, וכדעת הסדר עולם, ואילו בהמשך (כ"ה כ"ו בד"ה בן ששים שנה) כתב וז"ל, עשר שנים משנשאה עד שנעשית בת שלש עשרה שנה וראויה להריון ועשר שנים הללו צפה והמתין לה כמו שעשה אביו לשרה, כיון שלא נתעברה ידע שהיא עקרה והתפלל עליה וכו' עכ"ל.
וא"כ תקשי על רש"י ק' תוס' דיצחק לא שהה אלא י' שנים כמש"כ רש"י בהדיא. ותוס' תירצו דהיתה בת י"ד, ודלא כדברי רש"י כאן, ועוד תירצו דבדורות הראשונים היו ראויין להוליד קודם גדלות, ואילו רש"י כאן כתב דכשנעשית בת י"ג היתה ראויה להריון וצ"ע (ודלמא י"ל דס"ל לרש"י דהאי גמ' קאי כדעת המדרש דהיתה בת י"ד).
עוד יש להקשות דהלא דברי רש"י הם נגד סוגיא דסנהדרין דבדורות הראשונים היו ראויין להוליד קודם זמן גדלות, והיאך כתב רש"י דהמתין לה עד שנעשית בת י"ג שנה וראויה להריון.
וחדא מיהא נקוט בידך, דעל קושיא השניה י"ל ע"פ דעת הר"ן בסוגיא שם, דהנה דרשינן בסנהדרין שם גבי גזל הגר, דגר קטן א"צ לחזור אחריו בידוע שאין לו גואלים, והק תוס' (סט.) הא בדורות הראשונים היו מולידין בח' שנים (ואפי' אחר מ"ת עד דורות של שלמה המלך לכה"פ) וא"כ היאך נתמעטו קטנים. ותירצו דאע"פ שבדורות האחרונים נתנו חכמים סימן להבאת שערות לקטנה בת י"ב שנה ויום א' ולקטן בן י"ג שנה ויום א', בדורות הראשונים שהיו ממהרים להביא שערות היה זמן גדלות מקודם הרבה. אולם בחי' הר"ן שם תי' דמאי דאמרי' דדורות הראשונים אולידו מקמי גדלות היינו דוקא באותם שמוכרח לנו לומר כן מכח הפסוק אבל באחרים לא אולידו אלא בני י"ג שנה ויום אחד ואם ימצא קטן מוליד הוי מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן לו ואם יוליד הקטן על צד הזרות הוא עכ"ל. הרי דס"ל להר"ן דגם בדורות הראשונים לא אולידו עד י"ג שנה, וה"נ י"ל כן לרש"י. וראיתי שכ"כ בתו"ח שם בדעת רש"י עה"ת כאן ובדעת הר"מ והמג"מ יע"ש.
ויש לפלפל בדברי רש"י ריש פרשתינו (כ"ג א') בת מאה כבת עשרים לחטא, מה בת עשרים לא חטאה, שהרי אינה בת עונשין, אף בת מאה בלא חטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי, ע"כ. דלפי דברי תוס' בסנהדרין דשיעור גדלות בדורות הראשונים היה זמן מקודם הרבה, דלמא הכא נמי הזמן למיתה בידי שמים[5] היה זמן מקודם הרבה מכ' שנים גם כן. ובזה יוטעם גירסת המדרש הנמצא בילקוט שמעוני (מובא בחזקוני כאן) דבת ק' כבת כ' ליופי ובכת כ' כבת ז' לחטא[6]. אבל לדעת רש"י דשיעור גדלות לעולם בבת י"ב ובן י"ג[7] וכדעת הר"ן הנ"ל, שפיר י"ל דה"נ מיתה ביד"ש הוא בשנת עשרים ג"כ.
ויע' בכתבי הגרי"ז ועוד דביארו דברי רש"י ע"פ הא דאיתא ביבמות (סד:) דשרה אמנו איילונית היתה, ובת כ' כבת ז' ליופי, הי' דכיון דסימני איילונית הם סתירה ליופי, ובאים בתחלת זמן גדלות, ובדורות הראשונים הולידו בבת ח', הרי נמצא דהתחילו גדלותן בבת ח', אם כןּ שפיר הוה כבת ז' ליופי, דאז עדיין לא ניכרו בה סימני איילונית דעדיין קטנה היתה, ומעיד הפסוק דגם כשהיתה בת כ' סימני איילונית לא כיערו אותה עכ"ד. אולם ע"פ דברינו הנ"ל הלא ס"ל לרש"י דגם בדורות הראשונים הולידו רק בבת י"ב, ואם כן אין מקום ליישב הדרש כנ"ל.
אשמח לקבל הערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com
[1]ופלפלו האחרונים אמאי הק' תוס' ק' זו בדף קמא. ולא בדף טז:, יע' בח"ס בזה.
[2]ומדברי תוס' חזינן דלא כמש"כ בפרד"י ועוד דהכ"ף בתיבת ולבכתה היא קטנה כיון דהספיד "בתה" ג"כ, דא"כ אין מקום לק' תוס' דהא כבר מתה, וכ"כ המפרשים.
[3]ובדעת תוס' דלא תי' כן, יע' ביעב"ץ שם וגליוני הש"ס יומא (כח:) ע"פ הגו"א שרק קיימו מצוות עשה ולא מצוות ל"ת, וע"ע במהרצ"ח תענית (ד.), ועוד.
[4]ויע' בגרש כרמל פ' תולדות מש"כ בזה.
[5]וכמש"כ המפרשי רש"י כאן דנקט בת כ' משום דהוא שיעור עונשי ביד"ש, יע"ש טעמם בזה ואכ"מ.
[6]ועדיין ק"ק דהא בסוגיא שם מבואר דרק לאנשים השיעור לידה (וגדלות לתוס') הוא בח' שנים, אבל בנשים הוא קודם לזה יע"ש בסוגיא גבי בת שבע.
[7]ודלא כמש"כ האחרונים (ח"ס יו"ד שי"ז ועוד) בדעת הר"מ והרא"ש דשיעור גדלות לב"נ הוא תלוי בדעת ולא בשנים, דבלא"ה לא כן דעת רש"י בנזיר (כט.) יע"ש.
