בס"ד
חיי אברהם
פרשת ויצא תשע"ט
בענין "יעקב נשא ב' אחיות"
וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה (כ"ט כ"ח)
הקשו רבוותא קמאי ובתראי היאך נשא יעקב אבינו ב' אחיות, הן מצד דיני ב"נ, והן מצד שהאבות קיימו כהת"כ, וכדיבואר.
א') ידועים דברי הרמב"ן (כ"ו ה') דלא קיימו כל התורה בחו"ל וז"ל, ויש לשאול, אם כן איך הקים יעקב מצבה (כ"ח י"ח) ונשא שתי אחיות, וכדעת רבותינו (ב"ר ע"ד י"א) ארבע, ועמרם נשא דודתו (שמות ו' כ'), ומשה רבינו הקים שתים עשרה מצבה (שם כ"ד ד'), והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על הדבר, והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו.
והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה, ושמירתו אותה היה בארץ בלבד[1], ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות, וכן עמרם, כי המצות משפט אלקי הארץ הן וכו' עכ"ל[2].
[ובאור החיים (מ"ט ג') הק' וז"ל מי גילה לו סוד זה שלא היה שומר תורה אלא בארץ אחר שאין הפרש בין הארץ לח"ל באותן פרטי המצות וכו'. עוד הקשו האחרונים, יע' בנחל"י (ויקרא כ' י"ז) ועוד, מדברי המדרש הובא ברש"י ר"פ וישלח, גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, הרי דמעיד דאפי' בחו"ל קיים כהת"כ וצ"ע.]
והנה כ"ז מועיל מצד מה ששמרו האבות כל התורה כולה, דנימא דבחו"ל לא שמרו, אבל מצד דיני ב"נ עדיין יש לדון, דהלא א' מז' מצות ב"נ היא עריות, והיאך נשא יעקב ב' אחיות מצד דיני ב"נ. ואפי' לדברי הרמב"ן עצמו (ס"פ אמור) דיצאו מכלל ב"נ אפי' להקל, מ"מ לכא' לא גרע מב"נ וודאי בחו"ל קיימו ז' מצות ב"נ וכמש"כ בפרש"ד (דרוש א') ונחל"י הנ"ל.
ובאמת, כבר כתב תירוץ לזה בדברי הרמב"ן יבמות (צח.) וז"ל, וה"ה נמי בעריות דאישות כגון אשת קרובים דמותרות בגיותן, דגבי עריות קיחה כתיב בהו ואינהו קיחה לית להו כו', והרי יעקב נשא שתי אחיות ואלמלא היו אסורות היו חכמים צריכין לפרש שלא היו אחיות מן האם ולא פירשו כן בשום מקום כו', ודקתני כל ערוה שב"ד ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה (סנה' נז:), אעריות דשאר קאי ולאו אעריות דאישות וכו' עכ"ל. הרי דלב"נ ליכא איסור אחות אשה ולק"מ היאך נשא ב' אחיות גם מצד דיני ב"נ[3].
[ויש שביארו[4] דקודם מ"ת ליכא כלל ענין תפיסת קידושין, וע"ע בזית רענן על הילקוט (רמז צ"א), שאילת יעב"ץ (ב' ט"ו) ועוד בזה, וממילא ליכא איסור אחות אשה כיון דליכא אישות].
ב') בדעת זקנים (ל"ז ל"ה) תי' כי מאחר שלא נצטוו על התורה אף על פי שידועה ברוח הקדש, מה שהיו רוצין היו מקיימין ומה שהיו רוצין היו מניחין.
וכעי"ז כתב באוה"ח שם וז"ל, אבל במקום שהיו רואים תועלת דבר ההצלחה להם כמו שתאמר יעקב כשהרגיש בהצלחתו בנישואי שתי האחיות העלים עין מריוח הנמשך מקיום המצוה ההוא כיון שאין לו עונש אם לא יקיימנה כל עוד שלא נתנה תורה. וכן בנפש החיים (א' כ"א) וז"ל, כשהשיג יעקב אבינו ע"ה שלפי שרש נשמתו יגרום תיקונים גדולים בכחות ועולמות העליונים אם ישא ב' אחיות אלו רחל ולאה, והמה יבנו שתיהן את בית ישראל, יגע כמה יגיעות ועבודות להשיגם שינשאו לו.
ג') וכעי"ז כתבו המפרשים דע"פ הדבור הותר לו, יע"ש באוה"ח שכתב ומה גם אם נאמר שהיו עושים על פי הדיבור כי האבות נביאים היו וה' אמר להם לעשות כן. וע"ע בגור אריה (מ"ו י') שכ' הכל היה ברוח הקודש שהותר להם, מפני כי בני יעקב היו עם אחד בפני עצמו הותר להם לישא ביחד, כדי שלא יהיו צריכין להיות מתחברים לעם אחר. וכ"כ בפרש"ד (דרוש א') בשם המהר"ש יפה.
ד') בשו"ת הרמ"א (סי' י') תי' וז"ל, נוכל לומר אם הוא (אברהם אבינו) שמר, אנשי ביתו לא שמרו רק החק הנימוסי הנמסר להם, דהיינו ז' מצות בני נח. דמי לנו גדול מאדוננו אבינו יעקב ע"ה אשר נשא שתי אחיות. אלא ע"כ צריכין אנו להודות ולומר כי הכתוב שאמר למען אשר יצוה וכו' לא קאי רק אאותן ז' מצות של בני נח.
ה') בגור אריה (מ"ו י') תי' וז"ל, ואומר אני כי אברהם היה מיוחד לשמור כל התורה, ולפיכך אמרו עליו (קידושין פב., יומא כח:) כי שמר כל התורה כולה בעבור שהוא מסוגל למצוות התורה. ולכך עמרם שנשא דודתו, ויעקב ב' אחיות כי אלו הם מצות לא תעשה, ואם לא היו מצווים על מצוות לא תעשה למה יקיימו אותם, וזהו באמת דעתי, והוא נכון כו'. ואברהם בלבד הוא ששמר כל התורה כולה, בין עשה ולא תעשה עכ"ל.
ו') במהרצ"ח בתענית (ד.) כתב בעניני נישואין אפי' בעריות גמורים לא היו נזהרים (קודם מ"ת) כמו שראינו יעקב נשא שתי אחיות וכו'. [ובשד"ח מערכת א' אות קפ"ו תמה עליו יע"ש].
[ובכל התירוצים הנ"ל (חוץ ממש"כ דע"פ הדבור הותר לו) לכאורה קשה מדברי המדרש הנ"ל שתרי"ג מצוות שמרתי אצל לבן וצ"ע.]
ז') הרבה מן המפרשים תירצו דרחל ולאה נתגיירו קודם שנשאו יעקב, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ולא היו אחיות כלל, וכ"כ בחזקוני (כ"ט כ"ח), ובמזרחי (ויקרא כ' י"ז) (אלא דדחה האי תי' מחמת הגמ' בסוף פסחים, ויבואר להלן), וע"ע בגו"א (מ"ו י'). וכ"כ בשו"ת הרדב"ז[5] (סי' תרצ"ו) וז"ל, אבל לפי הפשט נ"ל שאינה שאלה כלל כו' שכפרו בעכו"ם וגיירו מותרות היו לו דקי"ל דמן התורה מותר האדם לישא שתי אחיות גיורות אפי' שהן אחיות מן האם, ורבנן גזרו שלא ישא שתי אחיות מן האם, ואפי' אם תרצה לומר שהיה נזהר יעקב אפי' מן הדברים שעתידין הדורות האחרונים לגזור עליהם[6], יודע היה יעקב שלא היו אחיות מן האם אלא מן האב[7]. וכ"כ במהרש"א יומא (כח:), והוסיף דודאי לא היו אחיות מן האם דלר' אליעזר (סנה' נח.) דאוסר בני נח בשאר אם, א"כ יעקב שהיה אז כבני נח איך נשא אחיות מן האם דמה שנאסר לבני נח ודאי לא הותר לו. אלא דלפי"ז לכאורה א"צ לומר דנתגיירו, דבלא"ה מותרין לו, וכ"כ החזקוני שם בתי' ב' שלו. וכן תמה בפרשת דרכים (דרוש א') על דברי הרא"ם. ועוד כתב שם להוכיח מזה שנתגיירו דיצאו מכלל בני נח לגמרי, ולכן חשיבי רחל ולאה כגר שנתגייר דלית בהו קורבה, אך אם לא יצאו מכלל ב"נ להקל, איך הותרו לו רחל ולאה כיון דלב"נ חשיבי עריות[8]. ומכל דברי רבוותא הנ"ל חזינן דלא ס"ל כשיטת הראב"ן (ס"ס נ"ח) וכמו שראיתי ביחוה דעת (ה' ל"ג) דבגיורת אין לומר הדין שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
ח') במהרש"א בסנהדרין (יט:) תי' וז"ל, כי אי אפשר היה לו ליעקב לינצל מאיסור ב' אחיות שעתידה תורה ליאסר, כי באמת רחל נתקדשה לו מן הדין בשכר שבע שנים כמ"ש הבה לי אשתי דהיינו שנתקדשה לו כבר והיא אשתי בשכר ז' שנים, דאע"ג דהמקדש במלוה אינה מקודשת, בשכר הנאת מחילת מלוה מקודשת, כדאמרינן פרק קמא דקידושין, אך כיון שעדיין אז באמת לבני נח לא נאסרו ב' אחיות הרי גם לאה נתקדשה לו בביאה ולא ה"ל קדושי לאה קדושי טעות דיעקב ודאי לא היה עושה בעילתו בעילת זנות. והשתא אף אם היה מגרש אחת מהם לא היה יכול לקיים דבר שעתידה תורה לאסור ומן התורה איזה מהן שגירש הוה ליה השניה אחות גרושתו כיון דבאמת שניהם היו מקודשות לו ושניהם ודאי לא היה אפשר לו לגרש עכ"ל.
והנה הקשו המפרשים מהא דאיתא בפסחים (קיט:) עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק טול וברך, אומר להן איני מברך, שיצא ממני עשו. אומר לו ליעקב טול וברך, אומר להם איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עלי, ע"כ. ומשמע דנשא יעקב ב' אחיות באופן שהתורה יאסור לעתיד, ודלא כרוב התירוצים הנ"ל. ועוד משמע דשלא כהוגן עשה ואילו לפי כל התירוצים הנ"ל לא הזכירו שום שמץ ופסול במה שנשא ב' אחיות וצ"ע.
בדעת זקנים הנ"ל תי' דמ"מ הואיל ועתידה תורה לאסור איכא קצת עונש בדבר ואפ"ה נשאן אף על גב דאיכא קצת עונש לפי שלא היה רוצה אלא מן הצדקניות ולא מצא בדור צדקניות כמותן וגם אחת מהן לא היתה יכולה להוליד לבדה כל השנים עשר שבטים. וע"ע בגו"א הנ"ל.
ובשו"ת הרדב"ז הנ"ל תי' דמ"מ חסידות הוא להתרחק מהדבר הדומה לאסור מן התורה ולפיכך לא רצה לברך, ע"כ, הרי דחידש דאפי' דנתגיירו לדעתו, וכקטן שנולד דמי, מ"מ כיון דדומה לאיסור, איכא מדת חסידות להתרחק ממנו. וכעי"ז תי' באגרות משה הנ"ל (על תירוצו שלא היה תפיסת קידושין) דצ"ל שבשם זה עכ"פ עתידה תורה לאוסרן עליו אף שלא אסרה את נשיו.
וברא"ם הנ"ל רצה לתרץ עיקר קושיתנו דנתגיירו רחל ולאה ואין להם דין אחוה, ודחה זה משום דאם כן למה אמר יעקב אבינו איני מברך שנשאתי שתי אחיות כשאמרו לו טול ברוך, ולכן מסיק כדברי הרמב"ן דלא קיים התורה אלא בא"י. ובפרש"ד הנ"ל האריך בזה, והקשה דמאי הרויח בזה, דגם לדעת הרמב"ן יש להקשות והלא לא חטא בזה כלום מכיון שנשאן בחוצה לארץ ואמאי לא ברך. ועל זה כבר תירץ בנחל"י (כ"ו ה') דהא עתידה התורה לאסור בחו"ל, ובזה איכא גנאי, ואינו דומה לב' אחיות שנתגיירו.
ובגרש הכרמל פ' תולדות חידש וז"ל, דודאי יעקב ידע דהיה מותר לו אלא שמכוער הדבר ומגונה הואיל שעתידה תורה לאסור, וכעין זה פירשו תוס' בסנהדרין (נז:) וכו', עכ"ל, יע"ש בתוס' שכ' כה"ג גבי לוט ועשו, וצ"ע.
אשמח לקבל הערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com
[1]ופירש בפ' אחרי מות (י"ח כ"ה) שמתה רחל בדרך ולא בא"י בזכות יעקב שלא ישב בארץ עם שתי אחיות.
[2]ועפ"ד ניחא לי הא דכתבו המפרשים לבאר ענין "לבן בקש לעקור את הכל" ע"פ הא דאיתא בנזיר (יב.) האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם דלמא זו היא קרובתו של המקודשת, וה"נ רצו לבן ובתואל להרוג אליעזר שליח יצחק ונמצא שיצחק יהא אסור אכולי עלמא, דשמא זו קרובתו של המקודשת, וח"ו לא יהא קיום לכלל ישראל עכ"ד, וצ"ע דמ"ש מיעקב אבינו דנשא ב' אחיות, ה"נ אמאי יצחק אבינו א"י לקדש אחותו או בתו של זו, ולדברי הרמב"ן ניחא דדוקא בחו"ל נשא ב' אחיות, אבל יצחק שהיה עולה תמימה וא"י לצאת מא"י כדאיתא במדרש באמת יהא אסור בקרובתו של המקודשת.
[3]אלא דק"ל דמשמע מכאן דס"ל דליעקב אבינו דין ב"נ יש לו ודלא כמש"כ בפ' אמור וצ"ע. וע"ע בכתבי הגרי"ז פ' לך לך.
[4]יע' באגרו"מ (אבה"ע ח"ד סי' ט'), אילת השחר יבמות (כב.) ועוד.
[5]אחר שרמז לדברי הרמז שבשו"ת הרשב"א (סי' צ"ד) יע"ש.
[6]והבאתי במקו"א דיש כמה אחרונים דס"ל דהאבות לא קיימו דיני דרבנן, וליכא ראי' מהא דאיתא דקיים אפי' עירוב תבשילין דיש לדחות בכמה אנפין ואכ"מ.
[7]ובסדר עולם כתוב שהיו תאומות ואמם עדינה. וכ"כ בהדיא ברמב"ן ביבמות הנ"ל דהיו אחיות מן האם ג"כ.
[8]ובפרש"ד הנ"ל ובכלי חמדה פ' תולדות ועוד כתבו להוכיח מדבריהם דאמר' גר שנתגייר כקטן שנולד דמי גם קודם מ"ת, והקשו כיון דהרמב"ן סובר דיצאו מכלל ב"נ אמאי לא תי' כדבריהם, ויישבו דלא אמר' גר שנתגייר כו' קודם מ"ת, א"נ דס"ל כדעת הראב"ן הנ"ל, יע' בדבריהם.
