"מי שהודה בארצו - נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו - אינו נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו...שאמר 'גֻּנֹּב גֻּנַּבתי מארץ העברים' - נקבר בארצו. משה שלא הודה בארצו, שנאמר: 'ותאמרנה [בנות יתרו] איש מצרי הצילנו מיד הרֹעִים' (שמות ב יט) - לא נקבר בארצו"( דברים רבה יב ה)
כמה תמוהים הם דברי חז"ל אלה!
הרי – יוסף שדיבר אמת, מדוע מגיע לו פרס? וכי היה יכול לומר שגֻּנַּב ממקום אחר כאשר במציאות הוא גֻּנַּב מארץ ישראל?! ועוד, אילו היה יוסף אומר שגֻּנַּב מארץ כנען שהייתה אז בשלטון הכנעני, לא היו יכולים חז"ל לציין את שבחו כלל?
ומשה שגם הוא דיבר אמת מדוע נענש על כך? וכי היה יכול לומר לבנות יתרו שהוא בא מארץ ישראל כאשר באמת הוא בא ממצרים?!
אולי התשובה לתמיהה זו היא שהשם "ארץ העברים" אינו מופיע בכל התורה כולה פרט לכאן, במוצא פיו של יוסף. כלומר, יוסף הפיץ שארץ ישראל שייכת למשפחת אברהם העברי ולא למשפחתו של כנען כנגד המציאות הנראית לעין ותוך שהוא מסכן את עצמו בארץ נוכרייה, ועל כך מגיע לו פרס.
ואילו משה - אם היה אומר על עצמו: 'איש עברי הבא מארץ מצרים', ספק אם היו חז"ל יכולים להטיל עליו אשמה כלשהי. אבל בנות יתרו סיפרו עליו כי "איש מצרי" הוא, וחז"ל הניחו שכך התבטא משה. ואם כן, הרי שלא הודה משה בדבר משפחתו, ועל כן נענש.
מכאן אנו מסיקים שיהודי - בכל מקום ובכל מצב - צריך להיות גאה ביהדותו ולהרגיש שמקומו הטבעי הוא ארץ ישראל אף אם נולד וחי בארץ אחרת!
