בס"ד
חיי אברהם
בענין האם למדין מקודם מתן תורה, ודין אבילות שבעה
וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים (בראשית נ' י')
מבואר כאן שיוסף היה מתאבל על יעקב אביו שבעה ימים. ויש לעיין אם ילפינן מכאן שבעת ימי אבילות, וכדיבואר. והנה, איתא במועד קטן (כ.) מנין לאבילות שבעה, דכתיב (עמוס ח' י') והפכתי חגיכם לאבל, מה חג שבעה אף אבילות שבעה. ויעו"ש בתוס' (ד"ה מה) שכתבו וז"ל, ומ"ויעש לאביו אבל שבעת ימים" לא מצי לאתויי, דהתם קודם קבורה היה. ובירושלמי משני, דאין למדין מקודם מ"ת.
הרי שכתבו התוס' ב' טעמים אמאי אין אנו למדין מיוסף לדין שבעה דאבילות, א') קודם קבורה היה. ב') אין למדין מקודם מ"ת[1]. ויש להקשות על הטעם ש"אין למדין מקודם מתן תורה", דלכאורה יותר ניחא ללמוד מפסוק לפני מ"ת מפסוק בנ"ך, וכמו דמצינו שהקשו תוס' בחגיגה )ב: ד"ה לא) וב"ב (יג. ד"ה שנאמר) דניחא טפי למילף מקרא ד"פרו ורבו" שנאמר קודם מ"ת מקרא ד"לשבת יצרה" בנ"ך יע"ש. וכן בהרבה מקומות מצינו דבאמת למדין מקודם מ"ת, ורבים הם וא"א לפורטם, ויע' בבית האוצר (אות א' כלל ז'), ובמהרש"ם (ח"ב סי' רכ"ד אות י"ב), ובפרדס יוסף כאן שהביאו הרבה מהם. ובפרט, כיון דיוסף קיים כהת"כ[2] אמאי לא נילף מיני', וכמש"כ המפרשים ביומא (כח:) גבי אאע"ה, וכן הק' בשו"ת שואל ומשיב (רביעאה ח"א סי' מ"ח).
וכן מצינו לגבי הילפותא דאין מערבין שמחה בשמחה כה"ג, דאיתא במועד קטן (ט.) ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן, דכתיב (מלכים א', פ"ח פס"ה) ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלקינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום כו', מכדי כתיב ארבעה עשר יום שבעת ימים ושבעת ימים למה לי, שמע מינה, הני לחוד, והני לחוד (חנוכת הבית, ורגל). והר"מ בהל' אישות (י' י"ד) הביא מקור להא דאין מערבין שמחה בשמחה מ"מלא שבוע זאת" גבי שבעת ימי משתה אצל לבן דהוא קודם מ"ת. ומקורו בירושלמי מו"ק (א' ז') לחד מ"ד התם דיליף מקרא דמלא שבוע זאת.
ומעתה בשיטת תלמוד הירושלמי גופא יש לתמוה[3], דהכא גבי אבילות דשבעה הביאו תוס' בשם הירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ה) דאין למדין מקודם מ"ת, ואילו בירושלמי במועד קטן (פ"א ה"ז הובא בתוס' מו"ק ח: ד"ה לפי) ס"ל לר' יעקב בר אחא דלמדין מקודם מ"ת גבי אין מערבין שמחה בשמחה מהפסוק של "מלא שבוע זאת" אצל לבן. ובאמת, התם בפרק ג' בתר שהקשה הירושלמי וכי למידין קודם מ"ת דרש ר' יעקב בר אחא גופי' מקרא אחרינא מאחר מ"ת לאבילות דשבעה, וצ"ע. וכן בדעת הר"מ יש לתמוה על דרך זה, דבהל' אישות הנ"ל הביא מקור להא דאין מערבין שמחה בשמחה מקרא דמלא שבוע זאת, ואילו בהל' אבילות (א' א') כתב אע"פ שנאמר בתורה ויעש לאביו אבל ז' ימים, ניתנה תורה ונתחדשה הלכה וכו'. וכן ממש"כ בפירוש המשניות בפ' גיד הנשה ג"כ משמע דאין למדין מקודם מ"ת יע"ש, וצ"ע[4]. ומצינו מפרשים שיישבו דלעולם אין למדין מקודם מ"ת, ושאני מלא שבוע זאת דשפיר אפשר למילף, ומאידך מצינו מפרשים שיישבו דלעולם למדין מקודם מ"ת, ודוקא באבילות קי"ל דאין למדין מקודם מ"ת. ועוד מצינו דיש שלמדין גם מאבילות דיוסף לאחר מ"ת, ודלא כמש"נ בשם הירושלמי, ויש שאין למדין גם ממלא שבוע זאת, וכדיבואר חלק מדבריהם לקמיה.
במראה הפנים על הירושלמי במו"ק (א' ז') יישב ע"פ מש"כ תוס' (שם ח:) בטעם שאין מערבין שמחה בשמחה, דכיון שאין עושין מצות חבילות, ובעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה, ה"נ אין מערבין שמחה בשמחה כדי שיהיה לבו פנוי בשמחה. והשתא, אי הוי גזרת הכתוב בעלמא ודאי לא שייך ללמוד מקודם מ"ת וכדאמרינן בעלמא ניתנה תורה ונתחדשה הלכה (שבת קלה.), ואין גזירת הכתוב הזה לאחר מתן תורה, אבל אי אזלינן בתר טעמא שכתבו משום דאין עושין מצות חבילות ודאי למידין מהאי טעמא גופיה אף לאחר מתן תורה, וילפינן סמך מקרא לסברא זו אף מקודם מ"ת. וא"כ גבי אבילות דאין זה מן המצות שנצטוינו בהכרח, אלא אם אירע לו אבילות יעשה שבעה מכח גזירת הכתוב, פריך שפיר וכי למדין גזירת הכתוב מקודם מתן תורה. ואפשר שזהו כוונת התוס' כאן שמוסיפין טעם על מה שכתבו בתחלה משום גזירת הכתוב כי היכא דלא תיקשי אהא דלקמן בפ' ואלו מגלחין, עכת"ד. וכ"כ במהרש"ם (שם).
וכן בשו"ת בית יצחק אבה"ע (ח"א סי' ה')[5] ס"ל דלעולם אין למידין, ושאני פרו ורבו דכל עיקר מצותו ילפינן מקודם מ"ת דנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני, ודוקא לענין שאר מצות לא ילפינן. ובזה מיושב הא דילפינן דאסור לשמש בשנת רעבון מיוסף (תענית יא.), והא דאם שהה עשר שנים ולא ילדה דכופין לגרשה דילפינן מאברהם אבינו, והא דאין מערבין שמחה בשמחה ממלא שבוע זאת, דבמצות פו"ר ילפינן מקודם מ"ת[6].
[וקצת יש להעיר בזה, דנהי דקרא דמלא שבוע זאת מיירי בענין נישואין ופו"ר, מ"מ הלא ילפינן לזה לכל מקום דאין מערבין שמחה בשמחה, ואילו לפי דבריו נמצא דמיירי דוקא בפו"ר שהוא לפני מ"ת. ואולי י"ל דמה"ט גופא יליף הבבלי אין מערבין כו' משלמה המלך, דהא התם מיירי בשמחת חנוכת הבית ורגל, ולכן שפיר ילפינן לכל מקום דאין מערבין שמחה בשמחה, משא"כ בירושלמי התם מיירי בהא דאין לישא במועד, ושפיר ילפינן ממלא שבוע זאת, כיון שניהם מיירי בענין פו"ר]. אלא דעיקר דבריהם עדיין צ"ע מעוד הרבה מקומות דלא נשנית לב"נ ואעפ"כ ילפינן מהם מקודם מ"ת לאחר מ"ת.
ולכן נראה כדברי המפרשים דס"ל דלעולם למדין מקודם מ"ת, ושאני אבילות דאין למדין ממנו וכדיבואר. בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' שמ"ו אות ח') רצה לתרץ דליכא למילף מקודם מ"ת להקל, דהתם גבי אבילות הוה אמינא דבעי שמנה ימים כחג הסוכות, ובזה אין למידין מקודם מ"ת להקל דסגי בשבעה, אבל באין מערבין שמחה בשמחה דבעי למילף חומרא, שפיר ילפינן מקודם מ"ת, אלא דדחה זאת מדברי הירושלמי גופא יע"ש.
ובח"ס בהגהותיו על הירושלמי שם בפרק א' (וכן בתשובותיו אבה"ע ח"ב סי' קכ"ה) כתב ישוב אחר על דרך זה, דלעולם למדין מקודם מ"ת, ושאני אבילות דמנהגא הוא, וממנהגא בעלמא לא נילף (יע' בסנהדרין מו: ורש"י ד"ה ונימא), דדלמא יוסף מדעתיה דנפשיה עביד (יע' לקמן בזה בשם השאילתות), אך גבי שבעת ימי משתה אי לאו שהיה תקנה קבוע ומנהג מקובל, לא הוי מצי לבן לדחות את יעקב בטענה זו, וע"כ דין גמור היה ביניהם, ובכה"ג ילפינן מקודם מ"ת, עכ"ד. וכן תי' בשו"ת שואל ומשיב (שם), יע"ש עוד מש"כ בכ"ז.
אולם עדיין לא ניחא לי, דלא משמע כן מדברי הרמב"ן פ' ויצא (כ"ט כ"ז) שכתב וז"ל, ואף ששבעת ימי המשתה תקנת משה רבינו לישראל, אולי נאמר שכבר נהגו בהם מתחלה נכבדי האומות, כענין מ"ש באבלות ויעש לאביו אבל שבעת ימים. ומה שלמדו מכאן בירושלמי שאין מערבין שמחה בשמחה, סמך בעלמא הוא ע"פ מנהגי הקדמונים קודם מתן תורה, ע"כ. הרי דהשוה המנהגים של שבעת ימי משתה לשבעת ימי אבילות, ובשניהם כבר נהגו האומות[7].
ומדברי הרמב"ן הנ"ל למדנו תי' חדש[8], דלעולם אין למדין מאבלות דיוסף וגם ממלא שבוע זאת, דאי"ז אלא סמך בעלמא ממנהגי הקדמונים, ולעולם הם תקנות ממשה רבינו כדאיתא בירושלמי ריש כתובות ובר"מ ריש הל' אבל. אלא דאי"ז משמע כ"כ בדברי הירושלמי, דלעולם משמע התם דמלא שבוע זאת הוי דרשה גמורה, וכמו שהעיר עליו בח"ס (יו"ד סי' של"א). וכן משמע מדברי הר"מ בהל' אישות הנ"ל.
ולולא דבריו היה נראה לתרץ ע"פ מש"כ בשו"ת עמק הלכה (ח"א סי' מ"ח), דהיינו טעמא דאין למידין מקודם מתן תורה דדילמא הא דעשו כן היה רק מנהג בעלמא ולא חיוב, וע"כ שפיר קאמר הירושלמי דאין ללמוד חיוב אבילות שבעה מיוסף, די"ל דעשה כן מחמת מנהג שנהגו כן קודם מ"ת, משא"כ אין מערבין שמחה בשמחה דהיה איסור גמור, דאם היה הענין דמלא שבוע זאת מנהג, הו"ל לומר מלא שבוע זאת כי כן יעשה במקומנו כמו שאמר לבן ליעקב גבי רחל קודם ללאה, ומדלא אמר הכי מוכח דלא היה מנהג קבוע בזה, עכת"ד. ולפי"ז י"ל דלעולם ז' ימי משתה ואבילות הם תקנות ממשה רבינו כנ"ל, ורק נהגו כן קודם מ"ת, אבל כפי המנהג של ז' ימי משתה היה דין גמור שלא לערב שמחה בשמחה. ובזה מיושב הסתירה בין הירושלמי ריש כתובות דז' ימי משתה הוא תקנת משה רבינו עם הירושלמי במו"ק הנ"ל דילפינן מלבן ויעקב דין דאין מערבין שמחה בשמחה ודו"ק. עוד תירץ הח"ס בהגהותיו בפ"ג שם על דרך הנ"ל, דדוקא באבילות פריך וכי למדין מקודם מ"ת, דהתם פריך אמאי שבת אינו מפסיק אבילות כמו יו"ט, דבשניהם דברים שבצנעא נוהג, ותי' דאי אפשר לשבעה בלא שבת. ומעתה ה"ק, אבילות דשבעה מנ"ל, דלמא שבת מפסיק ולא משכחת שבעה, ומשני מיוסף, ופריך וכי למדין מקודם מ"ת שלא נצטוו עדיין על השבת, ואפילו אם יוסף שמר שבת מ"מ לא הוי מצוה ועושה ואתי אבילות ודחי ליה, וא"כ דלמא ניתנה תורה ונתחדשה הלכה, ולכן בעי למילף מקרא דאחר מ"ת וע"כ שבת אינו מפסיק, משא"כ במלא שבוע זאת שפיר אפשר למילף דאין מערבין שמחה בשמחה. וע"ע בתורת משה כאן, ובית יצחק (יו"ד ח"ב סי' קס"ד) שתירצו עד"ז. וע"ע מש"כ בח"ס (ח"ז סי' י"ח)[9].
והנה, בשאילתות (שאילתא ל"ה) הביא ראיה דאבילות בעי שבעה מקרא דיוסף, ודחה, דדילמא שאני יעקב משום דהוה חשוב עבדו ליה מילתא יתירה[10]. ויש לבאר כדברי הח"ס בפרק א' הנ"ל, דלעולם למידין מקודם מ"ת, ושאני הכא דמנהגא דיוסף הוה ואין ללמוד ממנו. ויע' בהעמק שאלה שם שכתב כעין זה, דדלמא השעה צריכה לך, ולכך אין ללמוד ממנו, וכגון יעקב שנשא ב' אחיות, וה"נ דלמא לכבודו של יעקב השעה צריכה לכך[11]. הרי דלפי הני תירוצים האחרונים, לעולם למדין מקודם מ"ת, ושאני יוסף דאין למדין ממנו דין אבילות לחד מהני טעמי הנ"ל, וכן מסתבר לי, וכדמוכח מהרבה מקומות בגמרא דלעולם למדין מקודם מ"ת.
ובאמת מצינו בכמה מקומות מדברי חז"ל והראשונים דלמדין מקודם מ"ת גם אצל דין אבילות דשבעה מיוסף. בפרקי דר"א (פ' י"ז) ותנחומא כאן פליגי על תלמודא דידן, ואכן ילפי ז' ימי אבילות מיוסף. ואולי זה המקור לדעת הגאונים הובא ברי"ף ורא"ש בברכות (פ"ב סי' ט"ו) שכל ז' ימי אבילות הם מה"ת, וע"ע במהרש"ם הנ"ל.
ויע' בנזיר (טו:) בדברי המפרש (ד"ה אלא) שכתב דרבנן תקנו ז' ימי אבילות דסמכו אקרא כדכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים. והמהר"צ חיות שם הניח דבריו בצע"ג, דאין שום מקור לזה והוא נגד דברי הירושלמי דאין למדין מקודם מ"ת. ובתו"ת כאן כתב שאולי יש ט"ס בדברי הירושלמי, ובמקום "וכי למדין מקודם מ"ת" צ"ל "וכן". ויע' בשד"ח (ח"א מע' א' אות שכ"א) מש"כ בזה.
אשמח לקבל הערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com
[1]ויע' בשד"ח (ח"א מע' א' אות שכ"א) שהביא מפרשים דלעולם תי' א' היא, דמשום דקודם קבורה היה לכן אין למדין מקודם מ"ת, יע"ש.
[2]יע' בב"ר (צ"ב ח'), ובמכילתא פ' בשלח, ויע' ברש"י חולין (צא. ד"ה ופרע). וכן נקטו האחרונים. ולפי הרמב"ן דחו"ל שאני לק"מ.
[3]כן הק' במראה הפנים שם, ובח"ס יו"ד (סי' של"א, שמ"ו, וסי' שמ"ח,), ובמהרצ"ח שם, ועוד. ובאמת, האחרונים האריכו טובא בזה, ואנו רק הבאנו חלק מהדברים כאן.
[4]והר"מ בהל' אבילות שם כתב ומשה רבנו תקן להם לישראל ז' ימי אבילות וז' ימי משתה, וכדאיתא בירושלמי ריש כתובות. ואילו מדבריו בהל' אישות משמע קצת דכבר היה תקנה בז' ימי משתה בימי לבן. וי"ל דלא נתקן עד ימי משה רבינו, ומ"מ שפיר ילפינן דאין לישא אשה אחרת בזמן ז' ימי משתה של הראשונה כיון דאיכא שמחה בזה אפי' אי ליכא תקנה עדיין.
[5]וכ"כ בפנים מאירות הובא בילקו"מ בירושלמי מו"ק מהד' עוז והדר.
[6]ואולי ה"ה דאתי שפיר הא דילפינן דין י"ב חדשים שנותנין לבתולה מרבקה.
[7]אולם בלא"ה דחה הח"ס דברי הרמב"ן הללו ביו"ד (סי' של"א) הובא לקמן. ועוד הא קיימא בשיטת השאילתות וכדיבואר לקמן.
[8]וכ"כ ביביע אומר (ח"ה יו"ד סי' ל"א).
[9]ולפי"ז כוונת הר"מ בניתנה תורה ונתחדשה הלכה היינו דשאני קודם מ"ת דעוד לא ניתנה מצות שבת ולכן אין ללמוד ממנו. אלא דעדיין צ"ע מדבריו בפיה"מ דמשמע דאין ללמוד מקודם מ"ת כלל, וא"כ צ"ע מדרשת מלא שבוע זאת.
[10]ויע' בהג' יעב"ץ במו"ק (שם) כעי"ז.
[11]וע"ע בשאילת שלום שם.
