בס"ד
בענין "אותה"
וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה (ו' כ')
ידועים דברי הרמב"ן פ' תולדות (כ"ו ה') שהק' היאך עמרם נשא דודתו, ותירוצו דאבותינו רק שמרו המצוות בארץ בלבד ולא בחו"ל.
ובזה מתורץ הקושיא ממה שמסתמא שמר כל התורה עד שלא ניתנה, אבל עדיין בני נח הוזהרו על עריות ג"כ, וודאי הוזהרו על זה בחו"ל גם כן, וא"כ שוב תקשי היאך עמרם נשא דודתו מדיני ב"נ.
ובאמת קושיא זו נמצאת בסנהדרין (נח:), דפליגי התם (עמוד א') ר' עקיבא ור' אליעזר בדרשת הקרא (ב' כ"ד) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו וכו', דר"א דרש הקרא לאסור איסורי אחוה (מן האם ולא מן האב), כגון אחותו ואחות אביו ואמו, ור"ע דרש לעריות אחרות ולא לאיסורי אחוה. והביאה הגמ' ראיה לדברי ר"ע דליכא איסור אחוה מקרא דויקח עמרם את יוכבד דדתו, מאי לאו דודתו מן האם, דמהא דקידש עמרם דודתו אלמא ליכא איסור בזה לב"נ, ודחה, דרק היתה דודתו מן האב. ופירש"י אחות קהת מן האב היתה, ולא מן האם, ואחות האב הותרה להם כדילפינן מוגם אמנה אחותי בת אבי היא, אך לא בת אמי.
והנה, נראה להוכיח דאין זה רק דחייה בעלמא, ליישב דעת ר' אליעזר, דלא היו יוכבד וקהת אחים מן האם ג"כ, אלא דקאי למסקנא לכולי עלמא, דיוכבד היתה דודתו מן האב לחוד ולא מן האם וכדיבואר. וכן מצאתי במדרשי לקח טוב ושכל טוב כאן וז"ל, לאו דודתו מן האם, אלא מן האב, שלוי נשא שתי נשים, מאחת הוליד את קהת, ומאחת הוליד את יוכבד.
כתיב בפרשת פנחס (כ"ו נ"ט) ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה א(ו)תה ללוי במצרים. והקשו המפרשים דתיבת "אתה" מיותרת בפסוק. וכתבו בדעת זקנים מבעלי התוספות שם כי אשתו של לוי "אתה" שמה. וכ"כ בפנעח רזא שם, ועוד[1]. ובהערה שם הוסיף שבכל הספרים המדוייקים לא נמצא מפיק ה"א במלת אתה. גם טעם תביר שתחת אותה להכרית המלה ממלת לוי מוכיח כן, ור"ל דלא קאי "אתה" איוכבד, אלא "אתה" הולידה את יוכבד[2].
וזהו אשר הדגיש הכתוב יוכבד בת לוי אשר ילדה אתה ללוי, דדוקא יוכבד נולדה מאתה ולוי, אבל גרשון קהת ומררי נולדו מלוי ואשה אחרת, דיוכבד ואחיה רק היו אחים מן האב ולא מן האם. ושו"ר שכ"כ המלבי"ם (שמות ב' א') ובמרגליות הים סנהדרין שם.
והביאו מפרשים[3] דכן דרשו חז"ל (ברכות נד.) על הפסוק (במדבר כ"א י"ד) על כן יאמר בספר מלחמת ה' את והב בסופה, תנא את והב שני מצורעים היו דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל וכו', וע"ע דברי הימים (א' ח' ח') וברש"י שם.
איתא בפרקי דר' אליעזר (פרק מ"ח) וברדתו למצרים ילדה לו אשתו את יוכבד בתו. וברד"ל שם (סקי"א) כתב דמפני שכתוב אשר ילדה אותה ללוי, וסלקא דעתך אמינא שנולדה מפלגש ולכן לא הזכירה הכתוב, לכן ביאר כאן ילדה לו אשתו. אמנם כמובן אם אשתו היתה אתה, הרי הזכירה הכתוב אשתו, ולא קשה מידי.
עוד כתב שם הרד"ל בביאור הקרא "אשר ילדה אתה ללוי", שבא להשמיענו שנולדה ללוי מאותה האשה עצמה שילדה ללוי כל בניו האחרים, גרשון קהת ומררי. שמפני שלקחה עמרם והיא דודתו, סלקא דעתך אמינא שנולדה מאשה אחרת, ולכן היתה מותרת לעמרם, שאחות אביו מן האב יקיים, להכי פירש שילדה "אותה" האשה עצמה שילדה כל בני לוי, וה"ל אחות מן האם, אלא שנשאה על פי הדבור[4], עכ"ד.
ותמוה לי, דהכא בפרקי דר' אליעזר קיימא בשיטת ר' אליעזר, ואיהו ס"ל בסנהדרין דאחות אב מן האם אסורה, ועלה הקשה הגמ' מעמרם ויוכבד דחזינן דשרי, ומשני דקהת ויוכבד רק היו אחים מן האב ולא מן האם. הרי דמוכח דס"ל לר"א דהיה ללוי ב' נשים. וע"כ שפיר יש לפרש קרא דאשר ילדה אותה דקאי אאם של יוכבד ששמה אתה כמש"כ הבעלי התוס'. ואין צורך לפרש דלעולם אשה אחת היתה לו ונשאה עמרם ליוכבד דודתו ע"פ הדיבור. ובשלמא בדעת ר"ע שפיר יש לפרש קרא ד"אתה" שנולדה ללוי מאותה האשה עצמה שילדה ללוי שאר בניו, כיון דליכא איסור אחוה בב"נ לר"ע, שפיר י"ל דיוכבד היתה דודתו מן האם ג"כ, וגם בזה אין צורך לומר דנשאה ע"פ הדיבור, דהיתר גמור הוא. אבל בדעת ר"א הרי מוכח בגמ' דב' נשים היה לו ללוי וכנ"ל.
עוד יש לי להעיר בענין זה, אמאי אשתו של לוי, אם של יוכבד, אינה נמנית במנין שבעים שירדו למצרים. דהנה, יע' רש"י פ' וישב (ל"ז ל"ה) ר' יהודה אומר אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום. ר' נחמיה אומר כנעניות היו. ובפ' ויגש (מ"ו כ"ו) על הפסוק כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו מלבד נשי בני יעקב כל נפש ששים ושש, פירש"י ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים צריכים אנו לומר שמתו לפני ירידתן למצרים שהרי לא נמנו כאן. וכתב הרמב"ן שם[5] דא"צ לזה, שהרי הכתוב אמר עליהן מלבד נשי בני יעקב.
ומעתה, יש להקשות לדעת רש"י, הלא אשתו של לוי, אם של יוכבד, ירדה למצרים, דהא אמרו חז"ל (ב"ב קכ., שם קכג:, סוטה יב.) א"ר חמא בר חנינא יוכבד הורתה בדרך (למצרים) ונולדה בין החומות דכתיב אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים והורתה שלא במצרים, וצ"ע.
עוד יש להקשות דמגמ' הנ"ל בסנהדרין, הרי מוכח דס"ד דיוכבד וקהת היו אחים מן האם ג"כ, וצ"ע בזה לדעת רש"י הנ"ל, דהיאך אפשר לומר דמתה אם של קהת קודם ירידתן למצרים, ויוכבד נולדה בין החומות, וצ"ע[6].
ואולי י"ל דמתה אם של יוכבד בשעת לידתה, ולכן אינה נמנית במנין שבעים[7]. ונהי דנולדה יוכבד בין החומות, מ"מ רק יוכבד נמנית במנין שבעים כיון דלבסוף באה למצרים, משא"כ אמה דלא נכנסה למצרים אינה במנין שבעים. ואע"ג דכתב רש"י שמתו קודם ירידתן למצרים ומשמע שלא ירדו כלל, מ"מ יש לדחוק דשאר התאומות מתו לפני ירידתן למצרים חוץ מאשת לוי דמוכח דירדו עמהם.
ועדיין דבר זה תליא באשלי רברבי, הרשב"ם בב"ב (קכ. ד"ה דאמר) פירש ולידתה בין החומות כלומר בתוך מצרים, (ויע' ברש"ש על המדרש (אות ל"ד) דכוונתו איך אפשר שנולדה בזמן קצר כזה) ואילו הרא"ם והמהרש"א (שם קכג:) ס"ל דנולדה בין החומות ממש. ולדעת הרשב"ם הרי אמה של יוכבד נכנסה למצרים ושוב תקשי אמאי אינה נמנית במנין שבעים. וצ"ל דס"ל לרש"י דנולדה בין החומות ממש, ואם של יוכבד לא נכנסה למצרים. ובאמת, כתב המהרש"א שם דכן דעת רש"י בפ' פנחס.
ומיושב שפיר הגמ' בסנהדרין, דלסלקא דעתך דהיו יוכבד וקהת אחים מן האם ג"כ, שפיר י"ל כנ"ל דמתה אמם בשעת לידת יוכבד קודם שבאה למצרים. ולמסקנא דס"ל דלא היו אחים מן האם, י"ל דאם של גרשון קהת ומררי מתה ביחד עם שאר התאומות קודם ירידתן, ואם של יוכבד לא היתה מן התאומות אלא אשה אחרת, וכיון דלא היתה מיוצאי ירכו של יעקב לכן אינה נמנית במנין שבעים.
והוסיף שם המהרש"א, דלרשב"ם לא חשיב יוכבד בהדיא במנין שבעים לפי שלא באה למצרים אלא בבטן אמה, ולרש"י והרא"ם נמי יש לפרש דלא חשיב בהדיא כיון דנולדה בין החומות שהגיע לארץ מצרים קצת, ולא הוי בכלל הבאים ע"כ. וא"כ, לפי דברינו נמצא דכדי להיות נמנה בהדיא במנין הבאים מצרימה בעי תרתי, חדא, שיצא לאויר העולם בדרך למצרים לפני כניסה למצרים כדי שיהא מן "הבאים מצרימה", ועוד, שיהא נכנס למצרים ממש. ואילו להיות בחשבון שבעים רק לא נחשב בהדיא, בעי עכ"פ שיהא נכנס למצרים ממש. ויוכבד לא יצאה לאויר העולם לפני כניסתה למצרים ולכן אינה נחשבת במנין בהדיא[8]. ואילו אמה לא נכנסה למצרים ממש, ולכן, אע"פ שהיתה מן "הבאים מצרימה", מ"מ לא נחשבת אפילו שלא להדיא במנין השבעים.
כן נראה לפרש ע"ד הנ"ל, דאפשר דמתה אמה בשעת לידתה. ועדיין דוחק הוא, ובפרט דלא מצינו בשום מקום דמתה בשעת לידת יוכבד. ועוד, הא כיון דנכנסה בין החומות למצרים לכאורה תסגי בהכי כדי להיות במנין שבעים. מלבד מה שדחקנו דהא דמתו קודם ירידתן למצרים לאו דוקא נקט על כולם.
ולכן נראה כמש"כ המהרש"א שם לדעת רש"י, דהא דכתיב מלבד נשי בני יעקב, לאו אותן תאומות היו, אלא נשים אחרות שהיו להן בבאי מצרים, אבל התאומות כבר מתו, יע"ש שהוכיח כן מקראי[9]. ומעתה, אם נימא דקהת ויוכבד לא היו אחים מן האם כמסקנת הגמ' בסנהדרין, שפיר י"ל דאם של קהת היא מן התאומות שמתו, ואם של יוכבד היא "אתה". אבל לפי ההוה אמינא דגמ', דהיו אחים מן האם ג"כ, מאי איכא למימר. וי"ל דלעולם אם של שניהם היתה "אתה", אבל אה"נ דהיה ללוי עוד אשה, שזה א' מן התאומות שמתה קודם ירידתן למצרים[10].
אשמח לקבל הערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com
[1]ויע' מש"כ עפ"ז בפרדס יוסף פ' בא (י' י"א) עה"פ כי אתה אתם מבקשים. ויש לי להעיר, אמאי לא קרינן בנותינו בשם "אתה" על שם אשתו של לוי, שהיא אם אמו של משה רבינו. ובאמת יש מדינות אחרות שכן קוראים לבנותיהן אתה.
[2]ובס' הכתב והקבלה (פ' פנחס) הביא בשם ס' הישר (פ' וישב) דשם אשת לוי היה עדינה בת יעקב בן יקטן בן עבר.(וי"א דשמה מלכה), ואפשר שהיו לו שתי נשים שם האחת עדינה ושם השנית אותה, עכ"ד. (אלא דצ"ע לפי"ז דאין זה כמ"ד דתאומות נשאו, ואי"ז כמ"ד כנעניות נשאו, יע' רש"י פ' וישב (ל"ז ל"ה) ויע' לקמן בזה, וצ"ע.
[3]במרגליות הים שם, ובתו"ת במדבר (כ"א י"ד), ועוד.
[4]וכן ביערות דבש (ח"ב דרוש ט') כתב דנשאה ע"פ הדבור.
[5]וכ"כ החזקוני ועוד.
[6]ובדרך פלפול י"ל דרש"י קאי למסקנא דגמ' דהיו לו ב' נשים, ואילו בהוה אמינא היה מפרש כדעת הרמב"ן דבאמת ירדו למצרים ואינם במנין שבעים כיון דהן בכלל "מלבד נשי בני יעקב", ודוחק. עי"ל דמ"ד דס"ל דתאומות מתו ס"ל כמ"ד בב"ב (קכג.) דתאומה היתה עם דינה והיא נמנית למספר שבעים, ואילו יוכבד נוכל לומר דנולדה אח"כ במצרים כבר.
[7]ויע' בפרד"י בפ' הנ"ל דמוכח דלא מתה בדרך יע"ש.
[8]ומ"מ כיון דהיתה בבטן אמה בדרך למצרים הועילה זה להיות במנין ע', משא"כ אילו היתה הורתה במצרים ג"כ, בודאי לא היתה נחשבת במנין ע'.
[9]וכ"כ בקיצור מזרחי (בראשית מ"ו כ"ו). והוכיח כן מהא דיוכבד נולדה בין החומות, וכדברינו.
[10]ואולי היתה אם של גרשון ומררי.
