טעות היא להבין שתביעת משה ואהרון מפרעה מלך מצרים בלשון "שלח את עמי" הייתה תביעה פוליטית־ מדינית שישחרר את העבדים העבריים להיות עם חופשי בארצם. זאת אומנם הייתה התוכנית האלוקית באותה שעה, אולם כלפי פרעה הפניה התבטאה בשחרור של 3 ימים בלבד לאפשר לעבדיו לערוך במדבר טקס של עבודה פולחנית לכבוד אלוקיהם.
מצרים של אותה תקופה ההיסטורית הייתה אימפריה ומעצמת -על, וכלכלתה התבססה על מוסד העבדות במידה כה רבה עד שהיא קיבלה את הכינוי: "בית עבדים". אם כן לתבוע שחרור מלא של 600,000 עבדים (מספר גברי בני ישראל מגיל 20-60) היתה מתקבלת כשיגעון מוחלט. ולכן הדריך ה' את משה לבחון את אי- הכנעתו של פרעה כלפי בורא עולם (ית״ש) בתביעה צנועה של שחרור ל-3 ימים בלבד. סחבו של פרעה לתביעה הזאת לא איחרה לבוא והתחיל הקב״ה להפעיל "סדרת חינוך" עד שהוא ייכנע.
מתבקשת השאלה מדוע הבורא "הכל יכול" (ית״ש) רצה בכניעתו של פרעה מתוך חופש הבחירה, ולא היכה בו מיידית במכה מוחצת המפילה את האימפריה האדירה בבת אחת?!
אחת הגישות שאצל מפרשי התורה אומרת שבעת ההיא החליט הבורא (ית״ש) לצאת מן ההעלם אל הגלוי, ולעשות כן השתמש במלך רשע ועריץ שהאליל את עצמו; וממילא כפר באפשרות שישנו כוח מעליו שיוכל לכופפו.
באמצעות 10 המכות נתגלתה מציאות ה", השגחתו וכוחו הבלתי מוגבל. הגילויים האלה הם מעיקרי האמונה של היהדות, ובאופן עקיף הכאת פרעה ויועציו הכינה את בני ישראל לקראת קבלת התורה שנערכה 50 יום לאחר שחרורם.
בכדי שיוכל פרעה להישאר חופשי בבחירתו הרעה הראשונה שלא להיכנע לתביעת ה' (השחרור לעבדיו העברים ל 3 ימים לבד). נתן הבורא שלושה שבועות של רגיעה בן מכה למכה שאפשרה לשליט לחשוב שאולי המכות תופעות טבע מקריות ולא פעולות ה'.
תכסיס זה אולי יסביר כיצד המלך שהכריז בעקבות מכת ברד וידוי פומבי ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" היה יכול לחזור בו מכניעתו בגין ההפוגה שבין מכת ברד (המכה השביעית עליה כתוב בסוף פרשת "וארא") למכת ארבה (השמינית) המופיעה בפתח פרשתנו פרשת "בא".
![endif]--![endif]--
