השם של פרשתנו השבוע נקבע על שם אדם שנערך מאוד בתורה והוא חותנו של משה ־ יתרו. מסופר בתחילת הפרשה על בואו אל מחנה ישראל במדבר בליווי אשתו של משה ושני בניהם. לאחר תיאורי טקס המפגש מספר הכתוב שתמה היה האיש הזה על התנהלותו היום יומית של משה. הוא ראה כיצד יושב משה במשך שעות רבות מבוקר עד ערב, כאשר עומדים לפניו תורים ארוכים של מבקשי פניו. כתשובה לשאלתו ״מה הדבר הזה...?״ השיב לו חתנו (לפי פרשנותו של דון יצחק אברבנאל) שהוא נושא בכל תפקידי הנהגת עם ישראל; הוא גם נביא ה׳ וכל הטרוד ביחס לעתידו בא אליו ״לדרוש אלקים״ בתקווה שיתגלה בנבואה מה צפוי לו; וכן בתור מלך באים אליו בכל עניין מנהלי, ובתור שופט באים אליו להכריע במריבותיהם, ובתור רבם של ישראל באים אליו להורותם את תורת ה'.
תשובת משה הובן היטב ותגובת יתרו לא אחרה לבוא. הכל טוב ויפה, אמר, אבל האם אינך חושש שתתמוטט (״נבול תבול״) מהמשא הכבד המונח עליך; ועל המשבר הנוראי שההתמוטטות הזאת תביא לעם?
בעקבות דו שיח זה יעץ יתרו בהגיון לחתנו לארגן לכל הפחות מערכת שיפוטית שבה תהיה חלוקת עבודה ע״י יסוד בתי דין רבים מדורגים, ורק במידת הצורך יגיעו אליו בעלי דין בהיותו הסמכות המשפטית העליונה. מעיד הכתוב ״וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר״.
השאלה המתבקשת מכל האמור לעיל היא- האם משה צריך את יתרו לעצה כל כך פשוטה והגיונית! נדמה שתשובה לשאלה הזאת טמונה בדברי יתרו עצמו כאשר אמר: "אם את הדבר הזה תעשה וצווך אלוקים יכלת עמוד וגם העם הזה על מקומו יבוא בשלום״. כלומר, כנראה הבין יתרו מעצמו שהאיש הזה המוכר לו היטב מלפנים כ״עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה״ (כעדות הקב״ה בכבודו ובעצמו- ראה במדבר יב'\ג') בודאי אינו נוהג בשררה זאת המופרזת משום רדיפת כבוד או עושר: אלא רק משום שכך צווהו הבורא (ית״ש) וממילא הצעתו של החותן הייתה להיוועץ עם ה'(כדעת רש״י) ואולי יסכים לכך להוריד חלק מעול ההנהגה. לטובתו ולטובת העם. ושוב ניתן לשאול- למה היה צריך משה את הדחיפה של יתרו להיוועץ בקונו (ית״ש) על העניין הנדון! כדי להשיב על זה נעזר בעדות נוספת שהעיד בורא עולם ביחס לאיש משה בזו הלשון:...״עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא״(במדבר שם פסוק ח'). כלומר כלפי בורא עולם למשה הייתה מנטליות של עבד נאמן עד כדי כך שלא עלה בדעתו שיש להיוועץ עם אדונו להקל על שעבודו.
אם להפיק לקחים לימודיים מהדיון שלנו כאן נדמה שמתחזק בו את העיקרון האמוני של ״תורה מן השמיים״. כלומר, בולט מתוך דברינו אדוקתו של משה לצו האלוקי- ומתוך כך קשה להאמין שהוא יעשה או יאמר לבני ישראל לעשות מה שהוא לא נאמר לו מ״פי הגבורה״.
ועוד נציין שבדברי יתרו פעמיים מוזכר החשש לפגיעה בעם ישראל מפאת התנהלותו של משה. כלומר בין השיטין של ציטוטי יתרו עולה העניין של כבוד ישראל העלול להיות מזולזל ומבוזה. אין לשכוח שיתרו מוצג בפרשתנו וכן בפרשת שמות כ״כהן מדין״ ולפי חז״ל הוא בחיפושיו אחר האמת עבר דרך ארוכה עד שהכיר באלוקים- אמת. ובהכרה הזאת היה יכול להישאר במקומו ולעבוד את ה׳ כנדרש מבן נוח צדיק אלא בואו אל מחנה ישראל והצטרפותו לעם ישראל כגר צדק (לפי דעה אחת בחז״ל) נבעו מהכרתו את כבוד ישראל ברמה כזאת שכל פגיעה בכבוד ישראל היה מכאיב לו.
ניתן לחשוב שהאיש יתרו נערך כל כך בתורתנו כי הוא הגיע לתפישה המוצגת בדברי הרב יעקב משה חרל״פ זצ״ל בזו הלשון: ״האומר שיש לו הכרה בה' מבלי התקשרות עם ישראל ... הרי זו דרך עבודה זרה, ואף תשבוחות והתהלות כלפי מעלה אינן אלא חירוף וגידוף (מי מרום - נימוקי המקראות ע״מ ק״ב).
![endif]--![endif]--
