בס"ד
בענין "מה שמועה שמע ובא"
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם (י"ח א')
פירש"י מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק[1].
איתא בזבחים (קטז.) מה שמועה שמע ובא ונתגייר, ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע, שהרי כתיב בצדו ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. ר"א המודעי אומר מתן תורה שמע ובא, שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכו'. ר' אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע ובא, שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי האמורי, וכו'.
ואיתא התם דפליגי בני ר' חייא ור' יהושע בן לוי אי הא דכתיב ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים היה קודם מ"ת או אחר מ"ת. ואמרו בגמ' כתנאי, וישמע יתרו כהן מדין מה שמועה שמע ובא ונתגייר, ר' יהושע אומר וכו'. ופירש"י, כתנאי אי קודם מתן תורה הוה יתרו אי לאחר.
ונחלקו המפרשים בדברי רש"י בפרשתן אם ס"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דהיינו דאליבא דכולי עלמא שמע יתרו הני תלת מילי, או דלמא ס"ל דפליגי הני תנאי אם שמע דוקא מלחמת עמלק או מתן תורה או קריעת ים סוף.
במזרחי כאן נקט דלא פליגי, ומשום הכי נקט רש"י דברי שניהם ואמר מלחמת עמלק וקריעת ים סוף[2]. והקשה, דא"כ מאי טעמא לא נקט נמי מלתיה דרבי אליעזר המודעי דקאמר מתן תורה שמע ובא. ותירץ דקריעת ים סוף ומלחמת עמלק הם קרובים לפשוטו של מקרא, האחד מצד הסמיכות (דמלחמת עמלק כתובה בצדו, ודריש סמוכין) והאחד מצד ההפלגה (ויהי כשמוע כל מלכי האמרי וכו') אבל מתן תורה אין בו לא זה ולא זה[3], ורש"י ז"ל אינו מביא בפירושו אלא המדרשות הקרובות לפשוטו של מקרא.
אולם, כתב המהרש"א בזבחים שם דמתוך הסוגיא שם נראה דהנהו תנאי פליגי, מדקאמר כתנאי וכו' ושלא כדברי הרא"ם שכתב לפרש לדברי רש"י שבחומש דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ומה שהביא דברי שניהם (דשמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק) כאילו אינם חולקים, היינו משום דאם נימא דעיקר השמיעה הוא קריעת ים סוף מ"מ בכלל רבויא ד"כל אשר עשה" איכא נמי מלחמת עמלק. ולהכי לא הביא הדעה השלישית דס"ל מתן תורה שמע ובא, דכיון דס"ל להני תנאי דקודם מ"ת בא, ממילא שמיעת מתן תורה אינה בכלל רבויא דכל אשר עשה.
ונמצא לפי"ז דבאמת קשה לדברי המזרחי דס"ל בדעת רש"י דלא נחלקו התנאים באיזה שמועה שמע, הלא איתא בהדיא בגמ' התם דפליגי מדקאמר כתנאי, וכדהביא המהרש"א ראיה לדבריו מזה, וצ"ע.
והנה, בשו"ת התשב"ץ (ח"ב סי' רכ"ג) כתב דאין ספק דלא שמע יתרו כל הפרטים אלא הענינים היותר מפורסמים ופירש רש"י ז"ל שאותם ענינים המפורסמים יותר הם קריעת ים סוף שמצינו שנשמעה למרחוק כי כן כתוב שמעו עמים ירגזון. ונאמר כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף ונשמע וימס לבבנו, ומלחמת עמלק היא כתובה בצדה ומפני כך שמע אותה, וזה לפי דעת האומר לאחר מתן תורה בא. ואם כן לא נסמכה למלחמת עמלק אלא לומר שגם זה שמע, עכ"ד.
וזה דלא כדברי המהרש"א דס"ל דמ"ד דשמע מלחמת עמלק ס"ל דקודם מ"ת בא. ובעיקר דבריו יש להקשות בהא דס"ל דרש"י מביא גם המ"ד דלאחר מ"ת בא, א"כ אמאי לא הביא ג"כ הדעה השלישית בגמ' דשמע מ"ת ובא, וכקושית המפרשים הנ"ל וצ"ע. ועוד קשה היאך מזכה שטרא לבי תרי, דלפי דבריו נמצא דנקט רש"י גם כמ"ד קודם מ"ת בא מהא דהזכיר קריעת ים סוף שמע, וגם כמ"ד אחר מ"ת בא מהא דהזכיר מלחמת עמלק שמע ובא וצ"ע.
[ויע' בתוס' ע"ז (כד: ד"ה יתרו) שהק' למ"ד לאחר מתן תורה בא וז"ל, ק"ק למה נכתבה פרשה זו לכאן וצ"ל דלפי שסיפר בביאת עמלק שהרע לישראל ראשונה מספר נמי מעשה יתרו שהטיב לישראל ראשונה מעצה חשובה שנתן להם ע"כ. ומדבריהם משמע ג"כ דלא כדברי התשב"ץ הנ"ל שכתב דנכתב מלחמת עמלק בצדו למ"ד לאחר מ"ת בא להורות דזה מה ששמע].
והנה בע"ז (כד.) ר' אליעזר פוסל כל הקרבנות הנקחות מבני נח להקרבה, ואיתא בגמ' שם וז"ל, ת"ש ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלקים, יתרו נמי קודם מתן תורה הוה. הניחא למ"ד יתרו קודם מתן תורה הוה, אלא למ"ד יתרו לאחר מתן תורה הוה, מאי איכא למימר, אלא יתרו מישראל זבן, ע"כ. ופירש"י שם בד"ה הניחא למ"ד דפלוגתא דבני רבי חייא ורבי יהושע בן לוי היא.
והק' האחרונים (יע' בח"ס שם בשם ר' נתן אדלר[4], ובפתח עינים זבחים שם[5], ועוד), דהלא הסוגיא כאן קאי לר' אליעזר, והיאך קאמרה הגמרא אלא למ"ד אחר מתן תורה היה מאי איכא למימר, הלא בגמ' בזבחים הנ"ל איתא דמה שמועה שמע ובא ונתגייר כו', ר"א אומר קריעת ים סוף שמע ובא, וא"כ לכאורה איתא בהדיא דלר"א קודם מתן תורה היה, וכמש"כ המהרש"א וכדמשמע מדברי התשב"ץ, וא"כ צ"ע אמאי שאלו בגמ' בע"ז לר"א למ"ד אחר מתן תורה היה מאי איכא למימר. ובאמת יע"ש במסורת הש"ס דיש גורסים ר"א בן יעקב והוכיחו רבותינו הנ"ל כהך גירסא מקושיא הנ"ל, אבל לגירסא דידן עדיין קשה וכמש"נ.
ותירצו, דהא דפליגי בני ר' חייא ור' יהושע בן לוי בזבחים אי יתרו קודם מ"ת בא או אחר מ"ת בא, היינו אליבא דר' אליעזר (ואולי אליבא דר' יהושע נמי דס"ל מלחמת עמלק שמע ובא), דגם לדידיה דסבר קריעת ים סוף שמע יוכל לסבור דלאחר מ"ת בא, רק דעיקר טעמו ששמע ובא היה קריעת ים סוף. וזהו הא דקאמר שם "כתנאי", ר"ל אליבא דמ"ד דיתרו קודם מ"ת בא הוי כתנאי, אבל למ"ד אחר מ"ת בא י"ל דלא הוי כתנאי. וראיה לזה, מהא דפירש רש"י בע"ז הניחא למ"ד קודם מ"ת פלוגתא דבני ר' חייא וריב"ל, והלא יש להעיר, אמאי נקט מחלוקת דאמוראי, ולא מחלוקת דתנאי, אלא י"ל דמתנאי לא מוכח דס"ל קודם מ"ת בא, דלכל התנאים שפיר י"ל דיתרו אחר מ"ת בא, ורק פליגי אמוראי אם ר"א (או ר' יהושע) ס"ל קודם מ"ת בא או אחר מ"ת בא, ולכן שקיל וטרי הסוגיא דע"ז אליבא דר"א מאי סבירא ליה[6].
ובזה יישב החיד"א השגת המהרש"א על הרא"ם, דלעולם מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אליבא דמ"ד יתרו אחר מ"ת בא, והא דאיתא התם בסוגיא "כתנאי" אין זה הוכחה דפליגי, דיש לפרש דאי"ז אלא אליבא דמ"ד קודם מ"ת בא כמש"נ[7].
ומעתה יש לי להוסיף דבזה מיושב דעת התשב"ץ, דלעולם ס"ל כדעת הרא"ם, דרש"י הזכיר קריעת ים סוף ומלחמת עמלק משום דהם קרובים לפשוטו של מקרא, קריעת ים סוף מצד ההפלגה, ומלחמת עמלק מצד הסמיכות, ולא הזכיר מ"ד השלישי דמ"ת שמע ובא משום דאין בו לא זה ולא זה כמש"כ הרא"ם, ולעולם למ"ד אחר מ"ת בא כל התנאים ס"ל הכי, וכמש"כ התשב"ץ בהדיא לדעת ר' יהושע דס"ל דמלחמת עמלק שמע ובא, וכמובן דכן ס"ל לר"א המודעי דשמע מ"ת ובא, וא"כ י"ל דס"ל דגם לר' אליעזר י"ל כן דיתרו אחר מ"ת בא, רק דפליגי אמוראי בזה לדעת ר"א, ולכן בעצם ליכא מחלוקת תנאי בזה, ואתי שפיר הא דהזכיר רש"י דברי שניהם, דליכא פלוגתא בזה, וגם א"ש הא דלא נקט רש"י מ"ד דמ"ת שמע ובא וכדברי המזרחי הנ"ל, ומיושבים דברי התשב"ץ.
ויש להביא קצת ראיה לדברי הרא"ם[8], דבזבחים נקט התנא דברי השמועות שלא כסדרם, דבתחילה נקט מלחמת עמלק, ואח"כ מתן תורה, ואח"כ קריעת ים סוף. ואמאי לא נקט כפי הסדר דהיינו קריעת ים סוף קודם ואח"כ מלחמת עמלק ואח"כ מתן תורה. ומשמע מזה דלא פליגי התנאי, דלכ"ע אחר מ"ת בא, ולכן לא הקפיד התנא על הסדר כיון דכל השמועות היו אחר מ"ת, דאילו היו חלוקים בזה, נמצא דנקט קודם התנא דס"ל קודם מ"ת בא[9], ואח"כ תנא דאחר מ"ת בא, ואח"כ תנא דקודם מ"ת בא.
ולהשלמת הדברים, הנה איתא בסנהדרין (צד.) ויחד יתרו, רב ושמואל, רב אמר שהעביר חרב חדה על בשרו, ושמואל אמר שנעשה חדודים חדודים כל בשרו. אמר רב[10], היינו דאמרי אינשי גיורא, עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה. ופירש"י לדעת רב שמל עצמו ונתגייר. והק' המהרש"א שם הא בני קטורה חייבים במילה (לדעת הר"מ, יע' מש"כ בזה בפ' ויגש), ויתרו היה ממדין דהוא מבני קטורה והיאך לא היה נימול כבר, ותי' דלענין פריעה קאמר הכא שהעביר חרב על בשרו דבני קטורה לא נצטוו על הפריעה[11] עכ"ד.
ויש להעיר על זה, דבשלמא אם יתרו אחר מ"ת בא ניחא הא דנתגייר והשלים מילתו עם מצות פריעה, אבל למ"ד קודם מ"ת בא מאי איכא למימר, הא עדיין ליכא מצות פריעה[12].
ואפשר לומר דבזה גופה פליגי רב ושמואל, דרב ס"ל יתרו אחר מ"ת בא, וכדברי המהרש"א דעתה השלים מילתו עם מצות פריעה כיון דנתגייר ונעשה ישראל, והוקשה לשמואל הך ביאור בקרא דויחד יתרו כיון דס"ל דיתרו קודם מ"ת בא, ועדיין לא ניתנה מצות פריעה, וכבר היה נימול כדעת הר"מ דבנ"ק חייבים במילה, אי נמי דס"ל כהשיטות דגם אאע"ה נצטוה על מצות פריעה, יע' מש"כ בזה בפ' ויגש, וא"כ הוא הדין בני קטורה נצטוו על פריעה, ומסתמא יתרו כבר פרע, וע"כ יש לפרש הקרא דבשרו נעשה חידודים חידודים. אי נמי דס"ל לשמואל דלעולם יתרו לא היה מבני מדין אלא ממצרים, יע"ש בגליון הש"ס בשם ר' בחיי, דעשרה דורות ממצרים בן חם עד יתרו, ופירש"י בגמ' שם דנעשו קמטין קמטין על מפלת מצרים, וא"כ דלמא מצרי היה, ולא קשה מידי הא דלא נימול מקודם מ"ת כיון דלא היה לו ציווי.
ויע' רש"י עה"פ ויחד יתרו שהשמיט דברי רב דיתרו העביר חרב חדה על בשרו ורק הביא דברי שמואל דנעשה בשרו חדודים חדודים. והעירוני דדלמא י"ל דאזיל רש"י לשיטתו בזה, דלפי מש"נ הא ס"ל לרב דיתרו אחר מ"ת בא, ואילו בריש פרשתן הביא רש"י רק דברי הסוברים דיתרו קודם מ"ת בא (לפי דברי המהרש"א הנ"ל), ולכן לא הביא בזה דברי רב כאן כיון דמוכח משיטתו דס"ל דיתרו אחר מ"ת בא וס"ל דפשטיה דקרא קאי כמ"ד דיתרו קודם מ"ת בא.
לע"נ איילת בת יוסף חיים וויקי-נלב"ע ט' אדר א' תשע"א
אשמח לקבל תרומות והערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com
[1]מפרשי רש"י האריכו כאן מאי הוקשה לרש"י הלא כתיב כי הוציא וכו'. ועוד דנו מהא דכתב רש"י לקמן את כל אשר עשה, ירידת המן והבאר ועמלק.
[2]וכן לפמש"כ הבעל הטורים וישמע יתרו כהן מדין חתן. בגימטריא והנה קריעת הים ומלחמת עמלק. ומש"כ בספר דברי תורה (ח"א אות ע"א) בשם הבני יששכר שהקיץ פעם א' משנתו בשב"ק קודם תפלת מנחה, ואמר שנתגלה לו זקן א' ואמר לו וישמע ר"ת שמע מלחמת עמלק וקריעת ים. מכ"ז משמע דלא פליגי הני תנאי בזה.
[3]וצ"ע דהא איתא בגמ' שם גבי מ"ת שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה. וכמו"כ ק' על דברי התשב"ץ הובאו לקמן, ויע' בנחלת יעקב וצדה לדרך כאן שהק' כן. ויש לחלק, דבקרי"ס ההפלגה מופיע בקראי בהדיא משא"כ במ"ת.
[4]ובתורת משה (ד"ה ויזבח).
[5] בשם הר"ח פיפאני.
[6]והיינו דלמ"ד קודם מ"ת בא שפיר יש ליישב הא דיתרו הקריב עולה וזבחים אע"פ דאין ליקח קרבנות מב"נ משום דקודם מ"ת היה. ובזבחים ס"ל להאי מ"ד שלמים הקריבו ב"נ. ואולי יש לפרש, דהוצרך לפרש דשלמים הקריבו ב"נ משום דרצה ליישב הא דע"ז דיתרו לקח קרבנות מב"נ קודם מ"ת ולא דזבן מישראל, ולכן הוצרך לפרש דשלמים הקריבו ב"נ משום דבע"כ יתרו קודם מ"ת בא.
[7]ושוב דחה את דבריו כיון דאי"ז שיטת התלמוד על הרוב באמירת "כתנאי".
[8]ואליבא דאמורא דס"ל דיתרו אחר מ"ת בא.
[9]חוץ מדעת התשב"ץ דגם ר"י ס"ל אחר מ"ת בא.
[10]גי' הגר"א שם ר"פ. ויש שביארו דרב ושמואל לא פליגי שם מהא דנקט רב סיוע לדברי שמואל, אולם לגי' הגר"א ליכא הוכחה לזה.
[11]דהא אאע"ה לא נצטוה על מצות פריעה כדאיתא ביבמות (עא:), ונהי דבירושלמי שם איכא דעה דחולק וס"ל דנצטוה גם על פריעה, מ"מ הכא קיימינן בדעת רב, ורב לשיטתו דס"ל ביבמות שם דלא נצטוה בפריעה, וממילא ה"ה דלא נצטוו בני קטורה בפריעה ג"כ.
[12]ויע' מש"כ בפ' ויגש בהערה מדברי הרמב"ן ועוד.
