פרשת תרומה

ציון מן התורה, פרשת תרומה

"ועשית את המזבח עצי שִטים חמש אמות אֹרך וחמש אמות רֹחב, רבוע יהיה המזבח, ושלש אמות קומתו" (שמות כז, א)

בפרשתנו נאמר: "ועשית את המזבח עצי שטים..." ובסוף פרשת יתרו כתוב: "מזבח אדמה תעשה לי" (שמות כ, כא).

האם שני הכתובים האלה מדברים על אותו מזבח?

לפי פשוטו של מקרא ניתן לפרש, שהמזבח הנזכר מיד לאחר מעמד הר סיני (סוף פרשת יתרו), מתייחס לתקופה של "היתר במות", כלומר, לתקופה שהותר בה להעמיד מזבח בכל מקום ולהקריב עליו קורבנות היחיד. לעומת זאת, המזבח של פרשתנו המשתלב עם כלי המשכן, הוא נועד לקורבנות הצבור.

אולם, לא זאת תפיסת ההלכה. בספר המצוות של הרמב"ם (מצוות עשה כ'), כותב המחבר, שהפסוק בסוף פרשת יתרו, הוא צווי לכל הדורות (ולא רק לתקופת היתר הבמות) לבנות מזבח שיהיה מחובר לאדמתה של הארץ בלי אפשרות של ניידות וטלטול (בניגוד למזבח שהיה בתקופת המדבר), ולכן, עליו להיות מאבנים. אמנם דרישה דומה מופיעה גם במדרש ההלכה במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי על הפסוק הנ"ל בזו הלשון: "כשתכנס לארץ עשה לי מזבח מחובר באדמה". מסקנת הדברים, היא שנצטווינו לעשות בארץ ישראל, דווקא מזבח אבנים מפני יציבותו וקביעותו באדמתה.

ייתכן שהרעיון המסתתר מאחורי ההלכה הזאת, הוא מאמריהם של רבותינו ז"ל: "כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח (שהרי) כתוב 'מזבח אדמה תעשה לי', וכתוב במקום אחר (דברים לב, מג) 'וכפר אדמתו עמו'.[1] ועוד, "כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, לפי שכל ארץ ישראל (מצד קדושתה) ראויה למזבח, וכל הקבור תחת המזבח כאילו קבור תחת כסא הכבוד".[2]

[1] כתובות קיא ע"א

[2] אבות דרבי נתן כו, נא