בס"ד
בענין "מילה בצרעת, עשה דוחה לא תעשה"
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (י"ב' ג')
איתא בשבת (קלב:) תנו רבנן מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה (פירש"י כגון קטן חולה והמתינו לו עד שיבריא). יום טוב אינה דוחה אלא בזמנה בלבד. מנהני מילי, דתנו רבנן, "ימול בשר ערלתו" ואף על פי שיש שם בהרת, יקוץ. ומה אני מקיים "השמר בנגע הצרעת" (דברים כ"ד), בשאר מקומות, חוץ ממילה. או אינו אלא אפילו מילה, ומה אני מקיים ימול בשר ערלתו, בזמן שאין בה בהרת, תלמוד לומר, "בשר" (ריבויא הוא), ואף על פי שיש שם בהרת.
אמר רבא, האי תנא, מעיקרא מאי ניחא ליה ולבסוף מאי קשיא ליה, (לישנא אחרינא דרבא), מילה דוחה את הצרעת, מאי טעמא, דאתי עשה ודחי לא תעשה, ומאי "או אינו" דקאמר, הדר קאמר, אימר דאמרינן דאתי עשה ודחי את לא תעשה, לא תעשה גרידא, האי עשה ולא תעשה הוא (השמר, לא תעשה הוא, ולעשות ככל אשר יורו, היינו עשה), ומה אני מקיים ימול בשר ערלתו, בזמן שאין בה בהרת, תלמוד לומר, בשר, ואף על פי שיש שם בהרת, ע"כ. ונמצא למסקנא דמצות מילה דוחה את הצרעת מריבויא דקרא, אע"ג דצרעת עשה ולא תעשה הוא.
ובתוספות שם (ד"ה האי) הקשו וז"ל, ואם תאמר והא אמר בסמוך היכא אמרינן דאתי עשה ודחי את לא תעשה כגון מילה בצרעת[1], אלמא דליכא בצרעת אלא לאו, ואר"ת דלא נקטינן אלא לסימנא בעלמא (אבל לעולם איכא ל"ת ועשה)[2]. ושוב הקשו וז"ל, אם תאמר, והא דקיימא לן דאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה, נגמר ממילה בצרעת דדחי, וי"ל מה למילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות, עכ"ל. הרי דס"ל דליכא למילף ממילה בצרעת לכל מקום דנימא עשה דוחה לא תעשה ועשה, משום דאיכא למפרך מה למילה דחמיר דנכרתו עליה י"ג בריתות.
והקשה המהרש"א על דבריהם[3], דהנה איתא בשבת שם (קלג.) אמר מר יום טוב אינה דוחה אלא בזמנה בלבד, מנא הני מילי, אמר חזקיה, וכן תנא דבי חזקיה, אמר קרא לא תותירו ממנו עד בקר, שאין תלמוד לומר עד בקר, מה תלמוד לומר עד בקר, בא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפתו (פירש"י, כשיבא בקר שני שהוא חולו של מועד תשרפו, אבל ביום טוב לא, אלמא מידי דחול לא עבדינן ביום טוב כו', ומילה שלא בזמנה נמי מידי דחול הוא, דבשבת זו לא היה זמנה), אביי אמר כו', רבא אמר כו', רב אשי אמר, שבתון עשה הוא, והוה ליה יום טוב עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה [ונכפל הך סוגיא בדף כד: לגבי שריפת קדשים ביו"ט].
ומעתה, יש להקשות לרב אשי דאין מילה שלא בזמנה דוחה יו"ט משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, נגמר ממילה שלא בזמנה בצרעת דאמרינן עשה דמילה דוחה לא תעשה ועשה דצרעת, וכדמפרש רבא בביאור הברייתא, ומשום דנכרתו עליה י"ג בריתות, ה"נ נימא דמילה שלא בזמנה דוחה יו"ט משום דנכרתו עליה י"ג בריתות, וצ"ע[4].
ותירץ, דהנה ביבמות ילפינן מכלאים בציצית דעשה דוחה לא תעשה, והקשו שם בתוס' (ה: ד"ה כולה) אדילפי מכלאים בציצית דדחי, נילף משריפת קדשים דלא דחי כדדרשינן כו' עד בקר ליתן בקר שני לשריפתו (כדעת חזקיה לעיל דליכא אלא לא תעשה ביו"ט), ותירצו דשאני שריפת קדשים דלא בטלה מצותו בכך ויכול לשרפו אחר יו"ט, ומכל מקום אי לאו משום "בקר שני" לא הייתי מחלק והוה אמינא דדחי גם בדאפשר לקיימו למחר, עכ"ד תוס'.
והשתא ניחא נמי הכא, דאין ללמוד מילה שלא בזמנה שתהא דוחה יום טוב דהוה עשה ול"ת, ממילה שלא בזמנה שדוחה צרעת דהוה עשה ול"ת, כיון דשאני מילה ביו"ט דלא בטלה מצותו, ויכול למולו אחר י"ט, דהא אפילו ל"ת לחוד בכי האי גוונא גלי קרא דלא דחי כגון שריפת קדשים שיכול לשורפו אחר יום טוב, ועיקר קושיית תוס' בשבת דנילף ממילה שלא בזמנה דדוחה צרעת דעשה דוחה עשה ול"ת היינו דוקא בדבר דבטל מצותו כגון מילה בצרעת, דאין זמן לרפואת הצרעת דומיא דיליף התם מכלאים בציצית דעשה דוחה ל"ת דהיינו בדבר דבטל מצוותו, ועל זה תירצו תוס' דשאני מילה משום דנכרתו עליה י"ג בריתות, ע"כ דברי המהרש"א.
ותמהו האחרונים על דבריו[5], דאי ס"ל לרב אשי כסברת התוס' ביבמות דכל דאפשר להמתין למחר לא דחי, א"כ אמאי אמר במילה שלא בזמנה דאינה דוחה יו"ט משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, הא אפי' אי הוי לא תעשה גרידא נמי לא תדחה כיון דאין עשה דוחה לא תעשה היכא דלא בטלה מצותו ויכול למולו אחר יו"ט. ואין לתרץ דס"ל לר' אשי להך סברא דהיכא דאפשר למחר לא תדחה דוקא בל"ת ועשה, אבל בלא תעשה גרידא לית ליה הך סברא, דהא כתבו תוס' דילפינן הך סברא מקרא דבקר שהוא בל"ת גרידא לשאר אמוראי, אבל לר' אשי דלא דריש קרא דבקר לאסור מילה שלא בזמנה ביו"ט, מנ"ל לחלק מסברא בין בטלה מצותו ללא בטלה מצותו דהא כ' תוס' דמסברא בעלמא לא הוי ידעינן להמתין למחר דלא דחי. ואם באמת ס"ל מקרא דבקר דהיכא דלא בטלה מצותו לא דחי, א"כ לא הוצרך לומר דיו"ט הוי עשה ול"ת, דהא בלא תעשה גרידא ג"כ לא דחי, וכדאמר חזקיה, וצ"ע.
ומכח קושיא זו (נילף ממילה בצרעת למילה ביו"ט) הוכיחו[6] כשיטת הר"מ בהל' טומאת צרעת (פ"י הל"א והל"ה) דליכא אלא לאו גרידא בקציצת בהרת[7], וכפשטות לישנא דרב אשי דאמר היכא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת, אלמא ליכא אלא לאו גרידא, ומשום הכי אין ללמוד מזה דעשה דמילה דוחה יו"ט דשאני יו"ט דאיכא ל"ת ועשה, ומיושב קושית המהרש"א[8]. וכן דייק במשל"מ שם (הל' ה') דפסק הר"מ דליכא אלא לאו כפשטות לישנא דרב אשי הנ"ל. אלא דכ"ז ניחא לדעת הר"מ, אבל לדברי התוס' שכתבו דלא נקט רב אשי מילה בצרעת אלא לסימנא בעלמא, אבל לעולם מודה דאיכא ל"ת ועשה, הדרא קושית המהרש"א לדוכתא, דנילף ממילה בצרעת דמילה שלא בזמנה דחי יו"ט.
וכתב הג"ר אלחנן וסרמן בקובץ הערות (סי' י"א סק"ה), דס"ל לר' אשי דהיכא דלא בטלה מצותו למחר לעולם הוי בגדר אי אפשר לקיים שניהם כיון דעכשיו אינו יכול לקיים המצוה, וכ"כ הרמב"ן והרשב"א בשבת (כד:), ובכה"ג באמת אתי עשה ודחי ל"ת, ולכן דוקא משום דיו"ט הוי ל"ת ועשה מילה שלא בזמנה אינה דוחה אותו. ותוס' דס"ל דהיכא דלא בטלה מצותו למחר מקרי אפשר לקיים שניהם, ואין עשה דוחה ל"ת בכה"ג, כתבו דבריהם אליבא דשאר אמוראי בסוגיא דשבת דס"ל דאין עשה דמילה דוחה ל"ת דיו"ט כיון דאפשר למול למחר.
ונמצא לפי"ז אליבא דר' אשי דמילה בצרעת ומילה ביו"ט שניהם הוו בגדר עשה כנגד עשה ולא תעשה דאי אפשר לקיים שניהם, ומאי שנא צרעת דנדחה ויו"ט דלא וכקושית המהרש"א. אלא דכתב ליישב (סי' ז' סק"ב) דשמא י"ל דאע"ג דיו"ט לא מקרי אפשר לקיים שניהם, מ"מ איכא פירכא דלא דמי יו"ט לצרעת לגמרי כיון דיו"ט אפשר למחר ולכן אינו נדחה מחמת מילה.
ושמעתי ממו"ר ר' אהרן ליברמן שליט"א ישוב נפלא לדברי המהרש"א, דהנה יש להסתפק אם כלאים בציצית מקרי אפשר לקיים שניהם או א"א לקיים שניהם, דמחד גיסא, יע' במנחות (מ.) דקרי לכלאים בציצית אפשר לקיים שניהם, ומאידך הא איתא שם (לט:) דחוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן פוטרין בשל צמר, ומשמע דאף דאפשר לקיים מצות ציצית מבלי לעבור אאיסור כלאים מ"מ שפיר יש ללבוש צמר ופשתים (אף דלא הוי תכלת).
ותוס' הסתפקו בזה, יע' במנחות (מ. ד"ה כיון) דס"ל (בסוף דבריהם) דהוי מחלוקת הסוגיות. ולפי"ז יש להקשות דנילף מכלאים בציצית דלעולם עשה דוחה לא תעשה אף היכא דאפשר לקיים שניהם[9]. אלא דצ"ל דכיון דילפ' מקרא דבקר גבי שריפת קדשים דהיכא דאפשר למחר אין עשה דוחה ל"ת, ממילא לחומרא מקשינן, וילפ' מהתם לכל מקום דאין עשה דוחה ל"ת בכה"ג כמש"כ תוס' ביבמות הנ"ל, ושאני כלאים בציצית דהוי יוצא מן הכלל דעשה דוחה ל"ת אע"ג דאפשר לקיים שניהם [ותכלת לכ"ע מקרי א"א לקיים שניהם, יע' תוס' כתובות מ. ד"ה כגון, ומזה ילפ' לכל מקום דעשה דוחה ל"ת היכא דא"א לקיים שניהם].
ומעתה, דוקא גבי דחיית לאו גרידא איכא הוה אמינא דעשה דוחה ל"ת אף היכא דאפשר לקיים שניהם כדמצינו בכלאים בציצית, ולכן בעי קרא ד"בקר" להורות דאין עשה דוחה ל"ת בכה"ג, וכדאמר חזקיה ושאר אמוראי בסוגיא דהתם. אבל ליכא הוה אמינא כלל דנימא עשה דוחה לא תעשה ועשה היכא דאפשר לקיים שניהם, דהא רק בכלאים בציצית דאיכא ל"ת גרידא מצינו דחיה, אבל לא היכא דאיכא ל"ת ועשה, ולכן הרי פשיטא מסברא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה בכה"ג דאין טעם שידחה.
וכיון דס"ל לר' אשי דביו"ט איכא ל"ת ועשה, אין צורך ללמוד מקרא דשריפת קדשים דאין עשה דוחה ל"ת ועשה היכא דאפשר לקיימו למחר, ולכן ס"ל דאם אינו ענין להיכא דאיכא ל"ת ועשה, דהא אין צורך לזה, תנהו לענין ל"ת גרידא, דלעולם מודה לסברת תוס' בזה דילפינן מבקר דאין עשה דוחה ל"ת היכא דאפשר למחר, וכדאמר חזקיה הכא גבי מילה, רק דא"צ לזה כאן כיון דמילה שלא בזמנה ביו"ט הוי עשה ול"ת ממילא בלאו קרא ידעינן דכיון דאפשר לקיימו למחר פשיטא לן מסברא דאין מילה דוחה יו"ט.
וממילא מיושב קושית האחרונים על המהרש"א, דלעולם רב אשי מודה דגם בלא תעשה גרידא הוי אמרינן דאין עשה דמילה דוחה ל"ת דיו"ט וכדיליף חזקיה מקרא דבקר, אלא דס"ל לר' אשי דא"צ קרא לזה, דבלאו הכי שפיר י"ל דאין עשה דמילה דוחה יו"ט כיון דאיכא ל"ת ועשה. וליכא למילף ממילה בצרעת דדחי, דשאני מילה בצרעת דא"א לקיים שניהם דאין זמן לרפואת הצרעת, ודוקא בכה"ג אמר' דעשה דוחה ל"ת ועשה ומשום דנכרתו עליה י"ג בריתות (ולא בשאר מצוות ל"ת ועשה כמש"כ תוס'), משא"כ במילה שלא בזמנה ביו"ט דאפשר לקיימו למחר בזה קי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, וקמה וגם נצבה דברי המהרש"א[10].
אשמח לקבל תרומות והערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com
[1]ר"ל דבכה"ג מקיים את העשה בעידנא שעובר על הלאו.
[2]ודברי ר"ת הובאו בתוס' בכתובות (מ.) ובעוד מקומות.
[3]וכן הק' במהר"ם שי"ף ורע"א.
[4]וכי תימא דשאני צרעת דליכא אלא איסור לא תעשה לחוד כדמשמע מרב אשי גופיה דאמר דאתי עשה ודחי את לא תעשה כגון מילה בצרעת, ולכן ליכא למילף למילה ביו"ט דהוי איסור ל"ת ועשה, הא כבר כתבו תוס' דאי"ז אלא לסימנא בעלמא, ולעולם גם רב אשי מודה דאיכא ל"ת ועשה בצרעת.
[5]קרני ראם וגנזי יוסף שם, קובץ הערות (סי' ז' סק"ב), שו"ת דבר אברהם (ח"ב סי' ד' סקי"ז), דברי יחזקאל (סי' י"ב סקי"ז), באר אברהם שבת שם, ישרש יעקב יבמות שם.
[6]דבר אברהם ודברי יחזקאל הנ"ל, וס' באר אברהם בשבת שם.
[7]ובקובץ הערות הנ"ל הביא דכן דס"ל לר"נ גאון בשבת שם.
[8]ולעולם ל"ל לרב אשי לחלק בין בטלה מצותו ללא בטלה מצותו, דאפי' אם לא בטלה מצותו ס"ל דעשה דוחה ל"ת, ואפי' אם בטלה מצותו ס"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה.
[9]וכן לשיטת ר"ת שם ובכתובות שם יע"ש.
[10]ויע' בישרש יעקב (יבמות שם) דגם כתב עיקר התירוץ דס"ל לרב אשי מסברא דבל"ת ועשה איכא סברא דבאפשר לקיימו למחר דלא דחי אף במילה. וע"ע מש"כ לתרץ ק' האחרונים על המהרש"א בדברי יחזקאל, ובחי' בתרא שבת שם.
