בענין "אין בנין בית המקדש דוחה שבת"
אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה' (כ"ו ב')
הך קרא כתיב בסוף הפרשה, וצריך ביאור דמאי שייטי לכאן, ועוד הלא הך קרא כבר כתיב בפרשת קדושים (י"ט ל') הך קרא, והכפילות בזה אומר דרשני. ומחמת קושית הללו פירשו המפרשים קרא דכאן שלא כפשוטו באופן שהכתוב מדבר מעניני הפרשה, וכדיבואר.
ברמב"ן (פסוק א') הביא דברי התורת כהנים (הובא מקצתו ברש"י כאן), כנגד זה (עבד) הנמכר לגוי הכתוב מדבר, שלא יאמר הואיל ורבי עובד עבודת כוכבים אף אני אעבוד עבודת כוכבים, הואיל ורבי מגלה עריות אף אני אגלה עריות, הואיל ורבי מחלל שבת אף אני אחלל שבת, תלמוד לומר לא תעשו לכם אלילים, את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, הזהיר כן הכתוב על המצות, ופירש הרמב"ן דהזהיר במורא המקדש שיבא שם ברגלים ויירא ממנו, והוא הדין לכל המצות, אבל הזכיר אלה שהן אבות ללמד על כולן [ויע' באילת השחר כאן שתמה למה צריך אזהרה מיוחדת לעבד הנמכר לגוי, וכי סלקא דעתך שהואיל ורבו עובר בעבירות שיהא מותר לעבור ג"כ[1]].
באבן עזרא וחזקוני פירשו בשם התרגום ירושלמי ד"שבתותי" קאי אשנות השמיטה ו"מקדשי" קאי אשנת היובל יע"ש.
באור החיים כתב דשבתותי תשמרו מכוון על השמיטות שהם נקראים שבתות דכתיב (לעיל כ"ה ב') שבת לה', שמזהיר עליהם לשומרם, וסמך לאזהרה זו אומרו ומקדשי תיראו על דרך אומרם ז"ל (אבות פ"ה) לא נחרב הבית אלא בשביל שלא שמרו מצות שביעית.
במשך חכמה ביאר דקאי אתוספת שביעית ל' יום קודם ר"ה, ובזמן המקדש דוקא וכדכתיב ומקדשי תיראו. והנה, בסוגיא דעשה דוחה לא תעשה בריש יבמות, שקל וטרי בביאור הך קרא (דף ה:), וז"ל הגמ', לא תעשה שיש בו כרת היכא אשכחן דדחי דאצטריך (קרא) "עליה" למיסרה כו' סלקא דעתך אמינא תיתי מכיבוד אב ואם כו' (פירש"י אי לא כתיב "עליה" לדרשא תיתי עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת מכיבוד אב ואם) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבין בכבודי, מאי לאו דאמר ליה שחוט לי בשל לי, וטעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו, הא לאו הכי דחי, לא, כו', אלא משום דאיכא למיפרך מה להנך שכן הכשר מצוה (פירש"י בעקירת לא תעשה הוא מקיים עשה דכיבוד וזהו הכשר קיומו ואי אפשר לקיימו בלא עקירת לאו הלכך אי לא כתב את שבתותי תשמורו ה"א לידחי, אבל ייבום לא זה בלבד הכשר קיום העשה שהרי יכול לחלוץ ולא יעקור לאו של ערוה ולא איצטריך "עליה" ע"כ, ויע' בראשונים שם). אלא סלקא דעתך אמינא תיתי מבנין בית המקדש דתניא יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת, תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, כולכם חייבין בכבודי, מאי לאו בבונה וסותר, וטעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו, הא לאו הכי דחי, לא, כו', דאיכא למיפרך, מה להנך שכן הכשר מצוה. הכשר מצוה, תיפוק לי מהתם (פירש"י מאיש אמו ואביו תיראו דהכשר מצוה הוא ולא דחי, למה ליה למיהדר למכתב הכא את שבתותי תשמורו, אלא לאו דתילף מיניה דאפילו בלא הכשר מצוה אי לא כתיב קרא בהדיא דלא דחי אמרינן דדחי, אם כן איצטריך עליה[2]), אין הכי נמי, ואת שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו למה לי, מיבעי ליה לכדתניא, יכול יתיירא אדם ממקדש, תלמוד לומר, את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו, נאמרה שמירה בשבת ונאמרה מורא במקדש, מה שמירה האמורה בשבת לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על השבת, אף מורא האמורה במקדש, לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש, ואי זו היא מורא מקדש, לא יכנס אדם בהר הבית במקלו, במנעלו וכו', ע"כ סוגית הגמרא[3].
הרי מבואר דמסמיכות שמירת שבת ליראת המקדש היינו למידים לכל מקום דעשה דוחה ל"ת שיש בה כרת, מדהוצרך ללמד דאין בנין בית המקדש דוחה שבת, מכלל דבעלמא עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת, ורק משום דדרשינן הסמיכות לדרשה אחריתי, דלא ממקדש אתה מתיירא וכו', ליכא למילף לענין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת.
ומעתה יש להקשות, דהרי כתיב פעמיים בתורה את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה', וא"כ לעולם איכא יתורא לדרוש דעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת, וככל הסוגיא דהתם, ותיפוק ליה מקרא בפרשה דידן דהוי קרא יתירא, דאפילו בלא הכשר מצוה, נימא דדוקא בנין בית המקדש לא דחי שבת, הא בעלמא אמרינן דדחי, ואם כן איצטריך קרא ד"עליה" ללמד דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת, ואמאי לא תירץ כן הגמ', וצ"ע[4].
ולכאורה אין ליישב ע"פ מפרשי התורה הנ"ל ולומר דשאני קרא דידן בפרשת בהר דמיירי בעניני שביעית ויובל וכדומה ולא בשמירת שבת ובנין בהמ"ק, דלכאורה פשטיה דקרא מיירי בשבת ומקדש, ודבריהם אינם אלא בדרך סמך ורמז. ואפילו אם תמצא לומר דדברי התורת כהנים הנ"ל, הואיל ורבי עובד עבודת וכו' הוי דדרשה גמורה, וכן משמע מביאור החפץ חיים שם[5], מכל מקום כל כי האי גוונא ה"ל להש"ס שם לישא וליתן בזה כמו בכל מקום ולומר ואכתי הא כתיב עוד קרא שבתותי תשמרו וכו', ההוא מיבעי ליה לעבד הנמכר לגוי וכו'. ועוד, אפי' אם נימא דאיצטריך לעבד הנמכר לגוי, מ"מ הא יש כאן סמיכות דשמירת שבת ליראת המקדש, ועדיין יש לדרוש הסמיכות ללמד דבנין ביהמ"ק אינו דוחה שבת, הא בעלמא דחי, כדאיתא בסוגיא הנ"ל, וצ"ע.
וכן יש לתמוה במה שחזר ושנה רש"י כמה פעמים איסור מלאכה למלאכת המשכן בשבת. בפ' כי תשא (ל"א י"ג) כתיב ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי תשמרו כי אות היא וכו'. ופירש"י (ד"ה ואתה) וז"ל, אע"פ שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן, אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה. וכן בד"ה אך וז"ל, אע"פ שתהיו רדופין בזריזות המלאכה, שבת אל תדחה מפניה, כך אכין ורקין מיעוטין למעט שבת ממלאכת המשכן. וכן בפ' ויקהל (ל"ה ב') ששת ימים כו' פירש"י הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת.
והמפרשים הקשו כל הני דרשות למה לי, יע' בשפ"ח בפ' כי תשא ועוד שם ובפ' ויקהל מה שתירצו[6]. וקשה לי בכל זה מסוגיא דיבמות הנ"ל, דנימא בכל הני דרשות הכי, טעמא דכתב רחמנא את שבתתי תשמרו, הא לאו הכי דחי, ותיפוק מינה דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת.
ושוב ראיתי שכן הקשה בערוך לנר יבמות (ו.) ד"ה תיתי וז"ל, וביותר קשה דלפי המסקנא דמסיק דלית לן קרא במקדש שלא תדחה שבת, אכתי נילף כן ממשכן, ונימא ג"כ כמו דהוי בעי למימר לגבי מקדש, דאם אינו ענין להכשר מצוה דתפוק ליה מכבוד אב ואם תנהו ענין לאין הכשר מצוה דג"כ עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת.
ותי' דנצטוה משה על ענין המילואים בשעה שנצטוה על מלאכת המשכן, והוצרך הקדוש ברוך הוא לצוות שאין בנין המשכן דוחה שבת שלא ידון משה כיון שצוה הקדוש ברוך הוא להקימו כל שבעת ימי המילואים, ובתוכם שבת[7], יהיה ג"כ מותר לבנותו בשבת, ולכן שם צריך לגופא ולא נידוק מיני' שבעלמא עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת, עכת"ד.
וכל זה מועיל לגבי משכן, דשאני משכן דס"ד דבנייתו ידחה שבת כמו הקמת המשכן בימי המילואים, אבל במקדש דליכא למימר הכי, ואיכא יתורא בקרא דידן בפ' בהר, נדרוש דאין בנין המקדש דוחה שבת, וא"צ לגופא כדאיתא בסוגיא שם, וממילא לדיוקא אתי דבעלמא דחי, וצ"ע כנ"ל.
והנה, איתא בשבועות (טו:) אין בנין בית המקדש דוחה את יום טוב, ופירש"י וז"ל, כדאמרינן ביבמות בפרק קמא (ו.) יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' כולכם חייבין בכבודי, אתם והמקדש חייבין בכבודי, שהזהרתי על השבת, וימים טובים נמי שבתות איקרו עכ"ל.
וצ"ע דלמסקנא דסוגיא דיבמות לא דרשינן מכאן דאין בנין בהמ"ק דוחה שבת, דלעולם אתא קרא ללמד לירא ממי שהזהיר על השבת ועל המקדש. ועוד הקשה במרומי שדה בשבועות שם דלפי"ז נימא מדהוצרך קרא דאין עשה דבנין בית המקדש דוחה ל"ת ועשה דיו"ט[8], מכלל דבעלמא עשה דוחה ל"ת ועשה כדאיתא בסוגיא שם לענין ל"ת שיש בו כרת. ובחכמת שלמה או"ח (סי' י"א) הקשה אמאי לא דחי הגמ' דליכא להביא ראיה מכאן ומכיבוד או"א דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת משום דאפשר למוקמי קרא דמיירי ביו"ט, דהוי רק ל"ת ועשה[9].
והיה אפשר לומר בדרך פלפול דמקרא דפ' קדושים ילפינן לא ממקדש אתה מתיירא כו' כדאיתא ביבמות, ומקרא דפ' בהר לעולם ילפינן דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט ומשום דיו"ט איקרי שבת, וממילא ליכא למידק מהני תרי קראי דבעלמא עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת. אלא דעדיין תקשי ככל קושיות הנ"ל, וכן כל כה"ג ה"ל להגמ' לפרושי ביבמות שם, ועדיין צ"ע בזה.
לעילוי נשמת מלכה בת יוסף יוזפא נלב"ע י"ד אייר תשע"ז
אשמח לקבל תרומות והערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com
[1] ובבכור שור שם כתב דהוי אזהרה שלא למכור עצמך לגוי שהוא יצוה לך לחלל שבת וכו'.
[2]יע' בתד"ה שכן שהק' דלמא לגופי' אצטריך דלא דחי. ועוד הק' בשאר ראשונים אמאי קרי לזה הכשר מצוה, הא אפשר לבנות למחר. ולכן פי' ענין הכשר מצוה באופ"א.
[3]ובפשטות, השתא הא דאיתא בברייתא (וכ"ה בתו"כ פ' קדושים ז' ז') דאין בנין ביהמ"ק דוחה שבת הוי אסמכתא בעלמא, וכ"כ בריטב"א ביבמות שם ובבאר בשדה (ר"פ קדושים), וע"ע בפירוש המלבי"ם בתו"כ שם. אולם מרש"י עה"ת שם קצת משמע דלעולם ילפינן מכאן דאין בנין בהמ"ק דוחה שבת ודלא כמסקנת הגמ' ביבמות, וכן יע' מש"כ לקמן מפירושו במס' שבועות, וצע"ק. ויע' בישרש יעקב יבמות שם, ובס' עיוני רש"י מש"כ ליישב, ובאמת לפי חידושו אפשר דמתורץ עיקר קושיתינו ג"כ יע"ש ודו"ק.
[4]ובסגנון דומה לזה יש להקשות על פי' ר"ח הובא בתוס' וש"ר שם, דנילף מקרא דידן דאין עשה דוחה ל"ת בכל מקום יע"ש.
[5]דפירש דהוקשה להספרא הלא כבר כתיב הך קרא בפ' קדושים, ותרתי למה לי, ע"כ בעבד הנמכר לגוי וכו'.
[6]והק' בערל"נ יבמות (ו.) לפי הה"א דילפינן דאין בנין בהמ"ק דוחה שבת מקרא דידן, הא כבר גלי קרא כן מדכתיב אך בפ' כי תשא או מדסמיך שבת למלאכת המשכן (ושו"ר שכן הקשו בחזקוני ובכור שור ומפרשי רש"י פ' קדושים שם), ותי' דצריך קרא למשכן ולמקדש דלכל א' יש קדושה שאינה לאחר, דמשכן נמשח בשמן המשחה ומקדש קדושתו קדושת עולם ולכן אי לא כתיב רק חד קרא ה"א דהאחר שקדושתו גדולה יותר בחד צד דוחה שבת וכדאמרינן בשבועות (טו:) צריכותא כזה לענין כניסה בטומאה אם נאמר מקדש וכו'.
[7]וכבר האריכו האחרונים בזה, יע' בפנים יפות (פ' נשא ז' א'), שו"ת בית יצחק יו"ד (ח"ב סי' ל'), ח"ס עה"ת (פ' ויקהל), ובתשובותיו (או"ח סי' ע"ב), ועוד.
[8]יע' שבת (כד:).
[9]ושמעתי דיש ליישב קצת, דלעולם קי"ל כדרשה דאין בנין בהמ"ק דוחה שבת, אלא דא"צ לזה כיון דילפ' זה מכאו"א, ולכן מוקמינן קרא לדרשה אחריתי דלא ממקדש אתה מתיירא כו', אבל הא דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט לא ילפ' מכאו"א דהא אין בזה כרת. והא דלא דחתה הגמ' דצריך הקרא לזה אלא לדרשה אחריתי הי' משום דכבר ידע' הא דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט מהא דקי"ל אין עשה דוחה ל"ת ועשה. ומ"מ נקט רש"י דרשה משבתותי תשמרו ולא נקט טעמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה משום דרצה להביא מקרא מפורשת.
