בס"ד
בענין "יום הילולא דרשב"י במירון"
כתב הרמ"א בסוף הל' פסח (סי' תצ"ג ס"ב) דבל"ג בעומר מרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון. וכמה טעמים נאמרו בזה.
איתא ביבמות (סב:) ששנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לר' עקיבא, וכלן מתו בפרק אחד על שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם בלא תורה עד שבא לו אצל רבותינו שבדרום ושנה להם לר' מאיר ור' שמעון ור' יהודה ור' יוסי ור' אלעזר בן שמוע, וכתב המאירי דקבלה ביד הגאונים שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה ונוהגים מתוך כך שלא להתענות בו וכו'.
וכתב בפרי חדש (שם) על דברי הרמ"א דיש לדקדק שמחה זו למה, ואי משום שפסקו מלמות, מה בכך, הרי לא נשארו אחד מהם וכולם מתו ומה טיבה של שמחה זו, ואפשר שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אח"כ רבי עקיבא שלא מתו כאלו.
והחיד"א (ברכי יוסף שם, מורה באצבע אות רכ"ג[1]) וערוך השולחן (סי' תצ"ג ס"ז) ועוד כתבו דרגילין לקרותו הלולא דרשב"י ומרבין בתפלה ובהדלקת נרות על קבר רשב"י הקדוש ואומרים שנסתלק ביום זה[2] וגם יצא מהמערה ביום זה.
ובשו"ת ח"ס (יו"ד סי' רל"ג) כתב דהורדת המן היה בל"ג בעומר וראוי לעשות לזה זכר טוב יע"ש.
ולפי דברי החיד"א ודעימי' והח"ס הנ"ל, מיושב הערת הפמ"ג (הובא בביאור הלכה סי' תצ"ג), שהביא השיטה דתלמידי ר"ע מתו ל"ג ימים שלמים דהיינו בימים שאין אומרים תחנון לא מתו, א"כ כשתוציא שבעת ימי הפסח דהיינו מיום שני של פסח ועוד ששה שבתות ושני ימים ר"ח אייר ויום א' ר"ח סיון שלא מתו א"כ הרי נשארו ל"ג שלימין שמתו, ולפי זה מתו עד עצרת, ולנגד אלו הל"ג ימים קבלו ישראל על עצמן קצת אבילות ל"ג ימים, אלא שיום אחד מהן יש להקל במקצת יום דהוא ככולו ובחרו ביום ל"ג בעומר ואולי מאיזה טעם, עכ"ד. וא"כ, כיון דבל"ג בעומר נסתלק רשב"י ויצא מהמערה והתחיל המן לרדת מן השמים, משום הכי בחרו ביום ל"ג להקל במנהגי האבילות[3].
והנה, בהא שכתבו דשמחין בל"ג בעומר משום הילולא דרשב"י, כתב בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' רל"ג) שעכשיו אכשיר דרי וממרחק יבואו ידרושו את ה' בעה"ק צפת ביום ל"ג בעומר בהלולא דרשב"י ז"ל ואם כי כל כוונתם לשם שמים שכרם רב בלי ספק, אבל מטעם זה בעצמו הייתי אני מן הפרושים שלא אצטרך להיות יושב שם ומשנה מנהגם בפניהם ושלא ארצה להתחבר עמהם בזה, ומ"מ לעשותו יום שמחה והדלקה ובמקום ידוע דוקא שיהיה תל תלפיות שהכל נפנים לשם לא ידעתי אם רשאים לעשות כן[4].
וכתב בהספד (הובא בתורת משה ס"פ אמור) על חורבן בארץ הגליל על רעידת האדמה שהיתה בצפת, דאיתא במדרש שוחר טוב דאמר אליהו זכור לטוב המביט לארץ ותרעד, כשהקב"ה מביט לארץ ובתי קרקיסיאות וטרטיאות עומדים בנוי כמו רמים, וירושלים הקדושה חרבה ושממה מבלי משים על לב, ע"כ תרעד הארץ, יע"ש. וכיון שרעידת הארץ הוא מקנאת ירושלים, הנה שמו פניהם לצפת כי שם קבר איש אלוקי רשב"י במירון והאר"י בצפת וכל העולים לא"י לא שמו פניהם אלא לצפת וטבריה להילולא דרשב"י, וירושלים נשכחה לגמרי, והיכן מצינו לעשות יום מועד ביום סילוק צדיק, הלא אמרו חז"ל (מדרים יב.) הרי עלי שלא לאכול בשר כיום שמת בו רבו, וז' אדר מיתת משה רבינו הוא יום תענית (טוש"ע או"ח סי' תר"פ), וכן ר"ח ניסן שמתו בו נדב ואביהוא ועוד[5], ולא ידעתי מה מקום להילולא ולעזוב את ירושלים וכו'[6].
וכן יע' בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא חמישאה סי' ל"ט) שתמה הלא במות צדיק וחכם יש להתענות ואנו מתענין על מיתת צדיקים ואיך נעשה יו"ט במות רבינו הגדול רשב"י. ואם הזוהר קרא הילולא דרשב"י היינו לו, שבודאי שמחה לו שהלך למנוחה, אבל אותנו עזב לאנחה. ופשיטא שבימי האר"י ושאר קדושים אשר בארץ לא היו עושים רק לימוד על קברו ותפלות ותחנונים שבמותו וביום זה יתעורר רחמים על ישראל וכו'[7].
וגם בשו"ת שם אריה (סי' י"ד) תמה מה קול הרעש הזה אשר יבואו מקצות הארץ לשמוח שם ולכבדו באורים גדולים ושמחה זו מה זה עושה, ואדרבה הלא מצינו כי ראוי להתענות ביום מיתת צדיקים וכו'. ואם כי אפשר לא היו רוצים לקבוע תענית ביום ל"ג בעומר כי הוא יום שאין אומרים תחנון שבו פסקו למות תלמידי ר"ע כדאיתא בסי' תצ"ג, אבל מה מקום לשמחה גדולה כזאת, ולמה על כל האבות ומשה רבינו ע"ה ואהרן ומרים מתענים ומתאבלים ביום מיתתם וביום מיתת הצדיק הזה קדוש ישראל ששים ושמחים הלא דבר הוא.
והוסיף שם דמה שמתאספים ביום מיתתו ל"ג בעומר הרבה אנשים על קברו זה מנהג קדום הוא מימות הגאונים, כי כן מצאתי ברש"י ביבמות (קכב.) וז"ל, תלתא ריגלי שהיו ת"ח מתקבצים לשמוע דרשה הלכות פסח בפסח והיתה שואלת בהם. ובתשובת הגאונים מצאתי כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים ת"ח מכל סביביו ובאים על קברו להושיב ישיבה שם ע"כ. ובאמת הוגד לי כי גם על קבר רשב"י עוסקים כל היום וכל הלילה בספר הזוהר, ומה שמדליקים ומאירים במאורות גדולות הכל הוא לכבודו, אבל להרבות בשמחה כ"כ על קבר הצדיק רשב"י לא ידענא טעמא.
והביא דברי הח"ס הנ"ל, ויישב המנהג ע"פ הא דאיתא בשבת (לג:) שנגזר מהמלכות על רשב"י שיהרג ולכן ברח וישב במערה י"ב שנים עד דמית קיסר ובטלה הגזרה. ואמר הואיל ואתרחיש ניסא איזל ואתקן מילתא. ולכן לזכר הנס הזה שניצל מחרב רעה ולא נהרג בידי אדם קבעו יום מיתתו ליום שמחה שמת בידי שמים ולא בידי אדם. ולכן בחרו ביום זה הוא יום המיתה להיות יום משתה ושמחה על הנס שנעשה לו שהצילו השי"ת מחרב המלכות והאריך ימים ושנים אחר הגזרה. ונקבע מועד על נס זה בפרט במקום קברו כי הרוגי מלכות לא היו ניתנים לקבורה, דקברו מוכיח עליו שניצל מחרב המלכות, עכ"ד.
וכן בשד"ח (מערכת א"י אות ו') הביא דברי האחרונים הנ"ל, וכתב לדחות הא דבמיתת צדיק יש להתענות ולהתאבל, משום דבאמת לא מכרעא מילתא שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר, והביא מהחיד"א דבנוסחאות כתבי האר"י היה ערבוב וטעות סופר והנוסחא האמיתית היא דהשמחה היא משום דהתחילו ללמוד חמשה תלמידי ר"ע אצלו (כעין דברי הפר"ח הנ"ל), הרי דאין הכרע לומר דרשב"י נפטר ביום ל"ג בעומר.
ולסיומא דמילתא, יש לציין מה שהביאו שהחתם סופר נהג ללמוד מסכת שבועות בימי הספירה[8], דף ליום, כי יש מ"ט דפים. ודף לד שייך לל"ג בעומר (כי מונים מדף ב') ואיתא ר"ש אומר כו' ומחכו עליה במערבא, מאי חוכא, ע"כ, וזהו החוכא דמחכי שהיה הילולא דרשב"י בל"ג בעומר[9], עכ"ד. וכן יש הנוהגים ללמוד מס' סוטה בימי הספירה, מ"ט דפים כנגד ימי הספירה, ושם בדף לד שייך לל"ג בעומר איתא דכלב פירש מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, וכמנהג הנ"ל. ועוד מביאים דמכוון הא דאיתא בשבת דף לג כל המעשה של רשב"י במערה[10].
לעילוי נשמת מלכה בת יוסף יוזפא נלב"ע י"ד אייר תשע"ז
אשמח לקבל תרומות והערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com
[1]ויע' בהערות שם דאיכא סתירה בדברי החיד"א בזה, וע"ע מש"כ לקמן (ד"ה וכן בשד"ח) בזה.
[2]ויש לציין מש"כ הט"ז (או"ח סי' ת"כ) דהרמ"א נפטר בשנת של"ג בל"ג בעומר. וע"ע בשם הגדולים שנפטר הרמ"א בן ל"ג שנה.
[3]ובלבוש כתב שאין יום ל"ג זה אלא לסימנא בעלמא שלא מתו אלא ל"ג ימים. וע"ע מהרשא מו"ק (כח. ד"ה מת).
[4]הובא בפתחי תשובה (יו"ד סי' רנ"א).
[5]וראיתי מחלקים דאנו שמחים על גילוי הסודות בל"ג בעומר משא"כ גבי מיתת משה מתאבלין ומתענין על שכחת ג' אלף ההלכות, יע' תמורה (טו:), וע"ע מש"כ ליישב בדברי יציב (ליקוטים סי' ס"ד) בשם הדברי חיים.
[6]ובנטעי גבריאל הלכות פסח (ח"ג פרק נ"ט) הביא שא' שאל את הדברי יואל אם החתם סופר היה במירון והיה רואה את ההתרגשות של ההילולא במירון מה היתה דעתו בזה, והשיב לו כמדומני שלא היה מתנגד כ"כ לזה.
[7]ויע' מה שהשיג ע"ז בשד"ח (מערכת א"י אות ו').
[8]יע' שו"ת חת"ס (אבה"ע ח"א סי' ק').
[9]וראיתי שיש שדרשו לגנאי, ע"פ דבריו הנ"ל, דלעולם ר"ל למה נוהגים כן ביום מיתת צדיק.
[10]ושמעתי וראיתי בספרים שפעם ל"ג בש"ס שמופיע שם של רשב"י נמצא במעשה בשבת שם (ועיין בזה), והוא וחביריו הם דור ל"ג בשלשלת המסורה, יע' הקדמת הר"מ למשנה תורה.
