בס״ד
השבת נקרא בתורה על מצווה מאוד מיוחדת והיא מצוות "ברכת כהנים". על ידה נצטוו הכהנים לברך את אחיהם היהודים בכל יום בדיוק לפי הנוסח הקבוע בפרשתנו.
הנוסח ההוא מורכב מ- 3 איחולים: הראשון מכוון להביא להצלחה חומרית, השני להישגים רוחניים והשלישי ליצירת איזון מתאים בין ההתפתחות הגשמית ליד ההתפתחות הרוחנית בלי שאחת תהיה על חשבון השניה.
ניתן לשאול - מה כוחם של כהנים להחיל בדקלומם היום-יומי ברכה על קהל שומעיהם? הרי מקור הברכה בעולמנו הוא הבורא (ית"ש) ולא אדם אפילו שיהיה המוכשר, החכם והצדיק ביותר?! ועוד נשאל - אם הקב״ה רוצה שפלוני יבורך, יש ביכולתו (ית"ש) לשלשל את הברכה באופן ישיר אל המתברך בלי כל התערבות אנושית?!
ברוח דברים הכתובים "בספר החינוך" ננסה להסביר: למרות הרצון התמידי של הטוב והמטיב (ית"ש) להטיב לברואיו אין זאת הטבה אם תחול על אדם ברכה בלי שיבקש זאת ממיטיבו ובלי שיהיה ראוי לכך במעשיו. הרי כל הרוצה בטובתו של ילד, יחנכו לבקש את הרצוי לו לפני שנותנים לו זאת.
מחסדו של הבורא (ית"ש) ומרצונו העז להנחיל את ברכתו, הטיל את פעולת הבקשה על נהניו הדבקים בו בקדושה ובטהרה כשליחי כל חלקי הציבור העומדים לפניו, בתקוה שהבקשה תענה אם לא בזכות המתברכים - בזכות המברכים (המבקשים). עצם הדבר ששליחי בקשה אלה מביאים למודעות הציבור, על ידי נוסח הבקשות, מיהו מיטיבם (ית"ש) מצליחים הם בכך להעלות את אנשי הקהל להיות ראויים להתברך. אפשר לשמוע רעיון זה מתוך דברי ה' המתלווים לנוסח הברכות ככתוב: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם".
מכל האמור נמצא שכל האיחולים שאנו מאחלים איש לרעהו כגון: "בוקר טוב", או "רפואה שלמה" וכדו; אין הם אלא תפילות ובקשות בהן "המברך" פונה אל בעל הברכות (ברוך הוא) בבקשה להשפיע על הזולת את הדבר המבוקש (בריאות או פרנסה או הצלחה וכדומה) ואם כך, מובן הוא שהאיחולים בין אדם לחברו מצריכים כוונת לב חם ואוהב יחד עם המודעות למשמעות הדברים שיוצאים מהפה.
יצויין שבהלכה יש שפוסלים כהן מלקיים את מצוות "ברכת כהנים" אם הוא מסוכסך עם ציבור המתברכים ודבר זה מובן על פי דברינו לעיל ועל פי נוסח ברכת המצוה שנאמרת לפני שמתחיל הכהן לברך את הציבור והוא ... אשר קדשנו בקדושתו של אהרון וצוונו לברך את עמו ישראל באהבה.
יהי רצון שנמצא ראויים שתחולנה עלינו את כל ברכות ה' בחומר, ברוח ובאיזון המוצלח שביניהם שהוא ברכת השלום - השלמות.
