כידוע חמישה הם ספרי התורה שמסר משה בכתב לבני ישראל לפני מותו ועל כן במכלול מכונים הם "החומש". כל ספרי החומש מתחלקים "לסדרות" שתוקנו לשם קריאה בציבור בבתי הכנסת מידי שבוע, ונקראות בלשון העם "פרשות שבוע" או סדרות השבוע". בכל סדרה ישנן בדרך כלל מספר פרשות הנקראת כל אחת בפני עצמה "פרשה פתוחה" או "פרשה סתומה" לפי סידור מיקום כתיבתה על קלף הספר.
רבות מפרשות הללו פותחות בלשון וידבר ד' אל משה צו את בני ישראל" או ״וידבר ד' אל משה אמור אל בני ישראל" או "ויאמר ד' אל משה דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם" או באופן מקוצר יותר ״דיבר אל בני ישראל לאמור" וכוונת "לאמור" שמשה יאמר את דברי ד' לבני עמו. לאחר פתיחה כזאת ממשיך הכתוב בתוכן הצווים, המצות, החוקים והמשפטים אשר אמורים בני ישראל לקיים בחייהם , לרוב אין המקרא מתעד בשביל הקורא כיצד ומתי העביר משה את דברי ד' אל קהל היעד שלו אולם אין לנו ספק שדבר זה נעשה. והנה רק בספר האחרון של חמישה חומשי התורה- והוא ספר דברים- מכונס ברובו, ובכתב, כיצד מסר משה חלק מהדברים שקבל מאת ד' על מנת להעבירם אל בני ישראל, בכל מיני תחנות במשך 38 שנות נדודים במדבר; ועיקר ב 36 ימיו האחרונים כאשר חנו בני ישראל בערבות מואב מול יריחו. שם גם הוסיף משה הרבה דברי תוכחה והדרכה מוסרית- חינוכית.
כנראה דברי משה אל עמו בהסברת אמרות ד', כפי שיצאו מפיו, מצאו חן בעיני הבורא, נותן התורה, כל כך עד שהכתיבם למשה, מלה במלה, בסוף ימיו, שיכתבו בספר יחד עם שאר ספרי החומש וכך נוצר ״ספר דברים", (שרובו דברי משה עצמו) בדרגת קדושה השווה במלואו ליתר הספרים, שאף הם נכתבו על ידי משה בהכתבה מאת ד'. השם "דברים" נלקח מפתיחת הספר ככתוב: ״אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל בני ישראל..." וכך גם מכונה פרשת השבוע.
השוואת דברי ד' אל משה הכתובים בחומשים הראשונים עם הסברתם אל העם על ידי הכתוב בספר דברים מהוה נושא לעיון והעמקה ויכולה להיות מאלפת ליודעי ואוהבי התורה.
בפרשתנו השבוע, תוך כדי נאום מוסרי- חינוכי, קוראים אנו כיצד סיפר משה לדור העומד להיכנס ארצה את סיפור חטא המרגלים המופיע בספר במדבר, אשר אירע 38 שנים קודם לכן. הכתוב שם מטיל את עיקר האשמה לאסון הנוראי ההוא על 10 מבין 12 אנשי משלחת התיור שנשלחו על ידי משה. ולפנינו לעומת זאת מואשם העם חד משמעית. אין, לדעתנו, ניסיון על ידי משה לסלף את ההיסטוריה אלא מעמיק הוא לגלות את שורש האסון.
בשעת כתיבת הדברים האלה נמצאים אנו באמצע מערכה קשה עם אויב פנאטי בטירוף, אכזרי ורצחני. אפשר בקלות לחשוב באופן שטחי, לדעתנו, שהאויב ההוא עיקר צרתנו; אולם היודע להעמיק אולי ימצא גם בימינו ששורש אסוננו בקרבנו.
![endif]--![endif]--
![endif]--
![endif]--![endif]--![endif]--
![endif]--![endif]--
