בס״ד
בימינו כאשר מייסדים ישוב חדש נוהגים לערוך טקס "עלייה לקרקע" ובו לקרא לפני הנאספים את "מגילת היסוד" של היישוב. בדבר הזה יש ערך כפול: כלפי המתיישבים עצמם יש בכך קביעת המטרות לשמן מוקם היישוב ואשר תדרכנה את פעולתם שם: וכלפי קהל הנאספים לרגל חגיגיות המעמד דרך הפעולה הזאת מסתלקות כל אי ההבנות שיכולות להתעורר ביחס לכוונת המתיישבים ומהות היישוב המוקם.
בפרשתנו השבת עם ישראל היה חונה על גדר המזרחית של הירדן על סף הכניסה לארץ כנען המובטחת להם על ידי שבועת ד' לאבות האומה. הארץ הייתה אז מיושבת כולה בעמים נכריים לגמרי לאמונת ולתרבות הישראלית שקיבלנו בהר סיני; ואולי על כן נצטווינו לערוך עוד לפני ביצוע. מצות כיבוש הארץ מעין טכס "עליה לקרקע" מיד עם בואנו לשם.
וכך לשון הכתוב (בדילוגים):"ויצו משה וזקני ישראל את העם... והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ. תקימו את האבנים האלה... בהר עיבל ושדת אותם בסיד. ובנית שם מזבח לד' אלוקיך... והעלית עליו עולות לד' אלוקיך. וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ד' אלוקיך וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת בארי היטב" ( דברים כז/א-ו).
נמצא מהכתוב הזה שהוטל על בני ישראל מיד בכניסתם ארצה להכריז קבל עם ועדה שארץ ישראל מיוחדת כנחלת ד' ושעם ישראל מיוחד כעם קדוש לד'. הכרזה זאת תעשה לא בדיבורים אלא במעשה הקמת אבנים מסוידות בסיד ובהן יכתבו עקרי דברי תורתנו, הפעולה הזאת כמובן תחייב את המתיישבים החדשים לאורח חיים מאוד מיוחדת שבמרכזו מושגי צדק ומשפט, חסד ורחמים וכדומה; ובאותו זמן יבהיר לאומות העולם שמגמת התורה להביא לגאולת האנושות, כי ביחס לכתיבת הדברים נאמר "באר היטב" המתפרש על ידי חז״ל ב 70 לשון (שפות).
בסיכום, בהר עיבל דרך הטכס הנידון אמור היה עם ישראל כולו להיכנס שוב לברית עם ד' כפי שנעשה בהר סיני ובד בבד להתחייב להיות "אור לגויים", הטכס הזה התממש במלואו לאחר מעבר הירדן בהנהגתו של יהושע (עיין יהושע ח /ל־לה) ואמנם חיזק את נאמנות העם לברית התורה אבל לא מנע את העוינות של הסובבים אותנו, ואולי הגבירה, כי מיד לאחר תיעוד הטכס בהמשך ספר יהושע (פרק ט' /א-ב) מתואר כיצד התקבצו כל מלכי כנען (31 במספר) "יחדיו להילחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד".
