שאלה: האם מותר לכהן להדליק נרות חנוכה בשמן תרומה שנטמא?
תשובה: לכאורה אין להדליק בו, שהרי יש מצווה לשרוף שמן זה (ככל תרומה שנטמאה שמצווה לשורפה), ו'אין עושין מצוות חבילות חבילות'[2]. אמנם באמת יש להוכיח שמותר להדליק בו ואין לאסור משום 'אין עושין מצוות חבילות חבילות', וכפי שיתבאר.
מקור אחד לדיון זה הוא הסוגיא בשבת (כא א). המשנה במסכת שבת (כ ב) מונה את השמנים שאין להדליק בהם בשבת. רוב השמנים שהיא מזכירה הם שמנים שאינם דולקים יפה ולכן אין להדליק בהם בשבת. אמנם יחד עמם היא מזכירה גם 'שמן שריפה', דהיינו שמן תרומה שנטמא שדינו בשריפה.
נחלקו האמוראים בגמרא (שם כא א) האם מותר להדליק נרות חנוכה בשמנים המנויים במשנה. רב הונא סובר שאין מדליקין בהם בחנוכה ורב ורב חסדא סוברים שמדליקים בהם בחנוכה. בפשטות מחלוקת האמוראים היא על כל השמנים השנויים במשנה וביניהם 'שמן שריפה', ומשמע שגם עליו אמר רב הונא שאין מדליקין ורב ורב חסדא אמרו שמדליקין. ההלכה נפסקה כרב ולפי זה להלכה מותר להדליק בשמן תרומה שנטמא.
אמנם באמת קשה לדייק כך מדברי האמוראים, שהרי הגמרא פרשה את טעמם; רב הונא סבר כבתה זקוק לה ולכן אין להדליק בשמנים המנויים במשנה ואילו רב ורב חסדא סברו שכבתה אין זקוק לה ולכן מותר להדליק בשמנים אלו. טעם זה נוגע בפשטות רק להדלקה בשמנים שפסולים להדלקה בשבת מפני שאינם דולקים יפה, שבהם יש לדון אם אכפת לנו בחנוכה שלא ידלקו יפה ואין להדליק בהם או שלא אכפת לנו ואסור להדליק בהם, ודבר זה תלוי בשאלה אם כבתה זקוק לה או לא זקוק לה, אבל הדלקה בחנוכה בשמן שריפה, שפסול להדלקה בשבת למרות שדולק יפה, לכאורה אינה קשורה כלל לשאלה אם כבתה זקוק לה, ואם כן משמע שלא התכוונו האמוראים לומר את הדין של שמן שריפה, ואין לדייק מדבריהם מה דינו. ואם תקשה אם דין שמן שריפה שונה משאר השמנים השנויים במשנה לעניין חנוכה, למה האמוראים סתמו את דבריהם ודברו באופן כללי ולא פרשו ואמרו חוץ משמן שרפה? אין זו קושיא, וכפי שיתבאר לקמן מתוך דברי הירושלמי. נמצא אם כן שאין להוכיח מדברי הבבלי אם מותר להדליק נר חנוכה בשמן שריפה.
המקור השני הוא הירושלמי במסכת תרומות (פרק יא סוף הלכה ה): "מהו להדליק בשמן שריפה בחנוכה? אמרין דבי רבי ינאי מדליקין בשמן שריפה בחנוכה. א"ר ניסא לא אנא חכים לאבא, אימא הוה אמרה לי אבוך הוה אמר מי שאין לו שמן של חולין מדליק שמן שריפה בחנוכה". מפורש אם כן דין הדלקת נר חנוכה בשמן שריפה, לכתחילה אין להדליק, אך מי שאין שמן אחר רשאי להדליק בו.
אמנם גם ראיה זו יש לדחות, שהרי כתב הרמב"ם בהלכות תרומות (א יח): "ומי שאין לו חולין להדליק נר חנוכה, מדליק שמן שריפה שלא ברשות כהן", משמע מדבריו שפרש שהירושלמי דיבר על ישראל שרוצה לדליק בשמן שריפה ועליו אמר שלא ידליק אלא אם כן אין לו שמן אחר להדליק, אבל על כהן בכלל לא דיבר. ואדרבא מכאן ראיה שלכהן מותר לכתחילה להדליק בשמן שריפה, שהרי אף לישראל האיסור הוא דווקא שלא ברשות כהן אך ברשות כהן רשאי לכתחילה, כל שכן שהכהן עצמו רשאי להדליק.
ועל פי זה אפשר לפרש גם את דברי האמוראים בבבלי. האמוראים דברו באופן כללי על השמנים שמותר להדליק בהם בנר חנוכה, ובאמת בכלל זה שמן שריפה, אך דברו על סתם אדם דהיינו על ישראל ולא על כהן. כיוון שכך רב הונא שאמר שאין מדליקין בשמנים שבמשנה, לא היה אכפת לו שמשמע מכך שגם בשמן שריפה אסור, מפני שדין זה נכון לגבי הדלקה לכתחילה שלא ברשות כהן, ואף רב ורב חסדא שאמרו שמדלקין בהם לא היה אכפת להם שמשמע מכך שאף בשמן שריפה מדליקין, מפני שדין זה נכון ברשות כהן וכן למי שאין לו שמן אחר.
למדנו אם כן שמותר לכהן להדליק בשמן שריפה. ואף על פי שלא מצאנו לכך ראיה גמורה מהבבלי ומהירושלמי, הדבר מוכח מדברי הרמב"ם.
מעתה יש לשאול מדוע באמת אין לאסור זאת משום ''אין עושין מצוות חבילות חבילות"?
יש לכך כמה סיבות:
ראשית, אפשר לומר שכיוון שקיימא לן ש'כבתה אין זקוק לה', הרי שהאדם יוצא ידי חובת הדלקת נר חנוכה ברגע שהדליק, אבל החיוב של שריפת התרומה אינו במעשה ההדלקה אלא באחריות על התוצאה היוצאת מכך, שהשמן ילך וישרף, נמצא שקיום החובה לשרוף את התרומה הוא אחרי קיום החובה להדליק נר חנוכה, ועל כן אין כאן 'חבילות חבילות'. ולפי זה נאמר שלמאן דאמר כבתה זקוק לה באמת אסור להדליק נר חנוכה בשמן שריפה שכן לדבריו מצוות חנוכה לא נגמרת בהדלקה אלא ממשיכה והולכת כל עוד הנר דולק, ונמצא שעושה שתי מצוות בבת אחת. ובזה תתבאר היטב הגמרא בשבת ונוכל לומר שדברה אף על כהן המדליק ואין צריך לומר את מה שנאמר לעיל על פי הירושלמי. רב ורב חסדא שאמרו שאפשר להדליק בשמנים שבמשנה מפני שכבתה אין זקוק לה, בארו בזה שגם בשמן שרפה מותר להדליק כיוון שכבתה זקוקה לה אין יצא ידי חובתו כבר בהדלקה ועל כן אין בזה משום 'חבילות חבילות' ורב הונא שאמר שאין מדליקים בהם משום שכבתה זקוק לה באר שגם בשמן שרפה אין להדליק מפני שכיוון שזקוק לה הרי הוא ממשיך והולך בקיום המצווה ויש בזה משום עשיית מצוות 'חבילות חבילות'.
אמנם בלאו הכי לא מצאנו בגמרא את הדין ש"אין עושין מצוות חבילות חבילות" אלא כאשר עושה כמה מעשים כאחד כגון בפסחים (קב ב): "גמרו כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון, והשני אומר עליו קדושת היום. אמאי ונימרינהו לתרוייהו אחדא כסא אמר רב הונא אמר רב ששת אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד, מאי טעמא אמר רב נחמן בר יצחק לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות" וכן בסוטה (ח א): "אין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שני מצורעים כאחת ואין רוצעים שני עבדים כאחת ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות". אבל אם עושה מעשה אחד שיש בו כמה מצוות אין לאסור משום 'חבילות חבילות'. וטעם הדבר, שרש"י בסוטה פרש שאיסור 'חבילות חבילות' הוא מפני "שנראה כמי שהיו עליו למשאוי וממהר לפרק משאו", וכן פרש הרשב"ם בפסחים. אמנם כאשר עושה שתי מצוות באותו מעשה יש בכך מעלה וחביבות מיוחדת כמו שמצינו בשבת (קיז ב): "רב אמי ורב אסי כי הוי מתרמי להו ריפתא דעירובא שרו עליה, אמרי: הואיל ואתעביד בה חדא מצוה ליתעביד בה מצוה אחריתי". (אין מכך ראיה שאין איסור 'חבילות חבילות' במעשה אחד שהרי שם קיימו את שתי המצוות בשעות שונות, אבל יש סמך משם לכך שיש חביבות מיוחדת בכך שמצוות מצטרפות). וכיוון שיש חביבות מיוחדת בצרוף המצוות לא נראה הדבר כמשוי וכדבר שהוא לטורח על האדם, אלא אדרבא ניכר שהוא מחבב את המצוות ומחזר אחר צרופן יחד, כיוון שכך אין בזה כל איסור. על כן גם בהדלקת נר חנוכה בשמן תרומה שנטמא אין לאסור כיוון שזהו מעשה אחד, ואדרבא יש בכך חביבות מיוחדת. וזה טעמו של הרמב"ם שמוגכח במדבריו שמותר לכהן להדליק נר חנוכה בשמן תרומה שנטמא.
אכן מתוס' במו"ק (ח ב ד"ה "לפי") משמע שיש איסור אפילו כאשר מקיים את שתי המצוות במעשה אחד, שהרי השוו דין זה ל'אין מערבין שמחה בשמחה' ושם מדובר על מעשה אחד. ובאמת הם חולקים על רש"י והרשב"ם בטעם האיסור לעשות מצוות 'חבילות חבילות', ופרשו שהטעם הוא משום 'שיהיה ליבו פנוי במצווה' ולא משום שנראה כמשוי, ולטעמם זה באמת יש לאסור גם במעשה אחד שהרי גם במעשה אחד אין ליבו פנוי לשתי המצוות. אם כן לכאורה לשיטתם אין להדליק נר חנוכה בשמן שריפה. אך נראה שדין זה שיהיה ליבו פנוי במצווה שייך רק במצוות דאורייתא שצריכות כוונה, אך במצוות דרבנן שקיימא לן להלכה שאין צריכות כוונה ברור שאין צריך גם לדאוג שליבו יהיה פנוי במצווה. ואם כן אין בעיה להדליק נר חנוכה בשמן שריפה שהרי הדלקת נר חנוכה היא מצווה דרבנן ואין בה חיוב שליבו יהיה פנוי במצווה.
[1] אגרות ראי"ה מהדורת תרפ"ד, אגרת עד (נדפסה גם באוצרות ראי"ה חלק שני).
[2] טעם נוסף לאסור הוא שבנר חנוכה צריך שיהיה שמן כשיעור (כדי שידלק משתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק), וכיוון שצריך לשרוף שמן תרומה שנטמא הרי ש'כתותיה מכתת שעוריה', ואין לנר שמן זה שיעור, ואם כן אין להדליק בו. בטעם זה דן הרב באורח משפט סימן קמג ומסיק שגם משום זה אין לאסור ואכמ"ל.
