בס"ד
בענין "אין מעבירין על המצות"
א') איתא בשבת (כג:) אמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה (והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשתי נרות), נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו, קידוש היום עדיף דתדיר, או דילמא נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא, בתר דאבעיא הדר פשטה, נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא.
והקשו המפרשים בהא דנר ביתו קדים לקידוש היום משום דנר ביתו עדיף, תיפוק ליה שהרי מצות הדלקת הנר מבעוד יום ועדיין לא הגיע שעת קידוש, וא"כ אין מעבירין על המצות. וכן הקשו בהא דבעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו, תיפוק ליה דהדלקת נר חנוכה הוי מבעוד יום וקידוש לא הוי אלא בזמן הסעודה וא"כ אין מעבירין על המצות, ומאי מספקא ליה לרבא, וצ"ע.
ובנשמת אדם (ח"א כלל ס"ח) תי' ע"פ דברי תוס' ביומא (לג. ד"ה אין מעבירין) שכתבו דלא שייך אין מעבירין אלא היכא דבעינן למעבד תרווייהו, שיש להקדים ההוא דפגע ביה ברישא, אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מניה ונעביד לתדיר לחודיה ולא נעביד לשאינו תדיר עכ"ל (התוס'), ובזה אתי שפיר ולא קשה מידי, דהיכא דבעינן לדחות אחד בזה אמרינן שיעשה העדיף[1].
אמנם דחו האחרונים את דברי הנשמת אדם, וכתבו דאי"ז כוונת תוס', יע' בדברי מלכיאל (ח"א סי' י"ב אות י"ד, וסי' י"ז אות ל"ז) דבאמת כשיש ב' מצות וא"א לעשות רק אחת מהן ודאי שייך אין מעבירין על המצות, ורק ביארו בתוס' דבמצוה אחת שיש לפניו ואפשר לעשותה עכשיו ורק אם יאחר אותה קצת לעשותה בזמן או במקום אחר תעשה המצוה באופן חשוב יותר או במקום תדיר יותר עדיף טפי לאחר המצוה לעשותה במקום תדיר כיון שמאחרה לכבוד המצוה לעשותה באופן היותר נאות. ושם (סי' י"ז) תי' סוגיין דהא דאין מעבירין על המצות אינו אלא בשעה שהמצוה מזומנת לפניו בזמן החיוב, והכא שאין לו רק מעות לקידוש או לנר, אם יקנה בהם יין שוב פטור מן הנר לפי שאין לו מעות, ואם יש נר מוכן ובזמן הדלקתן שפיר שייך אין מעבירין, אבל אז כשיש לו יין צריך למוכרו וליקח נר משום שלום בית וליכא בזה משום אין מעבירין, כיון שקודם הלילה לא חל עליו עדיין חובת קידוש כלל, ואף דשרי לקדש מבעו"י, מ"מ עיקר החיוב אינו חל עד לילה[2].
והנה, בשו"ת מהר"י אסאד (יו"ד סי' ש"י) כתב לחדש דלעולם נר חנוכה קודם לקידוש היום משום דאין מעבירין על המצות, והא דגמרא יהיב טעמא דנר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא היינו רק לדחות טעמא דתדיר של קידוש היום. וביאר שם דדוקא כשיש לפניו ב' מצות א' דאורייתא וא' דרבנן ודאי דאורייתא קדים דאין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מצוה דרבנן, אבל כיון דנר חנוכה זמנו קדים לקידוש היום, קיימא לן דאין מעבירין על המצות, ולכן העוסק במצוה דרבנן דנר חנוכה פטור ממצוה דאורייתא דקידוש היום[3]. והביא דברי תוס' ביומא הנ"ל, וכתב דדבריו מבוארים כדבריהם, דעיקר טעמא דנר חנוכה עדיף מן קידוש היום לפי שזמנו קדום ואין מעבירין על המצות, וה"ל עוסק במצוה, אלא דבכי האי גוונא הוי לן למימר תדיר עדיף, וצריך לומר נגד זה פרסומי ניסא עדיף כנ"ל[4].
והנה איתא במגילה (ג.) כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וכתב הרמ"א (סי' תרפ"ז ס"ב) בשם הר"ן דלא מיירי אלא כשיכול להשלים העבודה אח"כ, אבל אם אי אפשר לעשות שתיהן, אין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה. וכתב הגר"א שם דלחד שיטה בתוס' (שבועות כ: ועוד) דקידוש על היין מן התורה, היאך אמרינן דנר חנוכה דרבנן דוחה קידוש היום מה"ת, וצ"ל דס"ל להך דעה דלא כדברי הר"ן ורמ"א בזה ולעולם מצוה דאורייתא שפיר נדחית מפני מצוה דרבנן, עכ"ד הגר"א.
ובמהרי"א הנ"ל כתב דאין ראיה דפליגי הראשונים בזה כדברי הגר"א, אלא יש לומר כמש"נ, דשאני הך דנר חנוכה דקדים לקידוש היום כיון דמטא זמניה קודם בע"ש ועוד לא מטא זמניה דקידוש היום, ואין מעבירין על המצות, ואף במצוה דרבנן, ופטור אף ממצוה מה"ת, ואילו מש"כ הר"ן והרמ"א דאם א"א לעשות שתיהן אין שום מצוה מדאורייתא נדחית מפני מצוה דרבנן היינו ששתי המצות באו לפניו בבת אחת דמשהאיר היום חייבין במקרא מגילה ועבודה[5].
אלא דעדיין תקשי, דנהי דלא קשה מהא דנר חנוכה לא הוי אלא מדרבנן וקידוש היום הוי מה"ת, דמ"מ נר חנוכה קודם כיון דמטא זמניה קודם ואין מעבירין על המצות וכנ"ל, אבל יש להקשות מצד המעלות שלהם, דהא פרסומי ניסא אינו אלא מדרבנן, ודין תדיר הוא מן התורה כדדרשינן מאשר לעולת התמיד דתדיר קודם, וא"כ למה קידוש היום נדחית מפני נר חנוכה מפני מעלת פרסומי ניסא דאינו אלא מדרבנן והלא קידוש היום הוא תדיר והוא דין דאורייתא. ותי' בעמק ברכה (קידוש והבדלה אות ו'), דהא דמדאורייתא תדיר קודם אינו אלא לענין סדר הקדמה, כשמקיים שתי המצות, דבסדר העשייה התדיר קודם, אבל לענין לדחות את חבירו לגמרי כהכא דאין לו כסף אלא לא' מהם, בזה ליכא דין דאורייתא דתדיר קודם אלא מדרבנן גם בזה מעלת תדיר עדיף ודוחה את שאינו תדיר, אבל במקום פרסומי ניסא אמרינן דפרסומי ניסא עדיף.
ועוד תי' דלעולם גם פרסומי ניסא אית לה יסוד דאורייתא, לפי דעת רבינו יונה דאיכא מצות עשה מדאורייתא לזכור חסדי ה' ולהתבונן בהם שנאמר וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' זה ארבעים שנה במדבר ויאכילך את המן שמלתך לא בלתה וכו', וא"כ פרסומי ניסא לזכור ולפרסם חסדי ה' הוי בכלל מצוה זו, ומפני זה הוא דקאמר פרסומי ניסא עדיף מתדיר משום דבזה קאי בחיוב עשה דאורייתא, ולכן בתר דאיבעא רבא הדר פשטה דפרסומי ניסא עדיף כיון דנתחדש דפרסומי ניסא הוא בכלל מצוה זו, עכת"ד.
ב') בהא דאמרינן דנר חנוכה עדיף מקידוש היום ומשום דפרסומי ניסא עדיף, הקשה בשבות יעקב (ג' מ"ט) הא גם בקידוש היום איכא זכרון נס שמעיד שהקב"ה ברא עולמו ונח ביום השביעי ואין לך נס גדול מזה שברא כל הבריות מאין בדיבור בעלמא וצמצם לנוח ביום השביעי, אלא צ"ל בהא עדיף נר חנוכה שמדליק הנר מבחוץ ואיכא פרסום נס לציבור ברשות הרבים, משא"כ קידוש היום הוא רק בביתו. ובזה ביאר דברי המגיד משנה בסוף הלכות חנוכה אהא שכתב הר"מ אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן לנרות ומדליק וכתב המגיד משנה דנראה דלמדו ממה שנתבאר בפ"ז מהל' חמץ ומצה שאפילו עני שבישראל לא יפחות מד' כוסות והטעם משום פרסום הנס, וכ"ש בנר חנוכה דעדיף מקידוש היום, עכ"ד המגיד משנה, וצ"ע דמה כל שכן הוא, דלמא שווים הם בפרסום הנס יע"ש בלחם משנה, אלא י"ל דמכח זה נר חנוכה הוא כל שכן מד' כוסות כיון דאיכא פרסום נר לרשות הרבים.
ועד"ז כתב באבני נזר (או"ח סי' תק"א) דבליל פסח המצוה היא לפרסם לבניו ובני ביתו כדכתיב והגדת לבנך, מה שאין כן שבת שהוא רק לעצמו, ובזה מובן היטב הקל וחומר כיון דנר חנוכה קודם לקידוש, ע"כ דתלוי בפרסום לאחרים דוקא. ואם כן נר חנוכה שמניחה על פתח ביתו מבחוץ שמפרסם לכל, ודאי קל וחומר מארבע כוסות שאין הפרסום רק לבניו ובני ביתו לבד.
[וכתב שם דאין לומר שאני נסים שביציאת מצרים שהם עניני בני ישראל, הלא חידוש העולם גם כן עבור ישראל שקיבלו התורה בראשית ואין ראשית אלא ישראל אין ראשית אלא תורה וכל מעשה בראשית היו תלויין ועומדין עד יום ו' בסיון שקיבלו ישראל התורה, ואם כן כיון דבארבע כוסות חשובים פרסומי ניסא שמתפרסמים יציאת מצרים שבת נמי יחשב פרסומי ניסא שמפרסם חידוש העולם].
ובגליוני הש"ס לר"י ענגיל (שבת שם) כתב וז"ל, דלא קשה מידי, דאצלו יתברך בעל היכולת כולם לא שייך ענין נס כלל, ואף אחרי שנברא העולם והוקבע בו המנהג הטבעיי, לכן כל מה שהקב"ה כביכול משנה הטבע הוא נס, ומשא"כ הבריאה עצמה שלא היה עדיין טבע כלל אין זה בגדר נס. ומה שצריך להזכיר מעשה בראשית הוא לפי שיש אפיקורסים מכחישין רחמנא ליצלן חידוש העולם[6], אבל באמת אינו נס כלל. וזהו ג"כ הטעם שנאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אשר בראתי שמים וארץ דיציאת מצרים דהיה על ידי נסים אחרי שכבר היה טבע בעולם הוא חידוש יותר מן הבריאה.
אשמח לקבל תרומות והערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com
[1]וכ"כ המלבי"ם (ארצות החיים כ"ו א').
[2]וע"ע מה שתי' ר"י ענגיל בבית האוצר (כלל ס"ו).
[3]ובזה שבאה לפניו מצוה דרבנן האם אמר' דיש לו לקיימו ופטור ממצוה מה"ת שבאה אח"כ, האריכו האחרונים בזה, יע' בכל דברי מהרי"א שם, ובדברי מלכיאל (סי' ט"ו), ובשו"ת יביע אומר (ח"י סי' נ"ה ח"ג אות ג'), ועוד.
[4]ויע' בארצות החיים הנ"ל שביאר כעי"ז בדברי תוס', ובנשמת אדם בתי' ב'.
[5]ובעיקר דברי מהרי"א, יש לעיין מדברי הרשב"א שם דמוכח שלא כדבריו, יע"ש. עוד יש להוסיף דלדברי הגר"א (בדעת תוס') י"ל דמשום הכי לא אמרינן טעמא דאין מעבירין כיון דקידוש הוי דאורייתא ונר אינו אלא מדרבנן וכהשיטות דבמצוה דרבנן לא אמר' אין מעבירין על המצות לפטרו מהמצוה מה"ת הבאה אח"כ, ולכן בעצם היה צריך לקנות יין אי לאו משום פרסומי ניסא, וממילא מתורץ קושית הנשמת אדם.
[6]ואולי י"ל דאדרבה, דכיון דכולם יודעים שהקב"ה ברא את העולם לכן ליכא צורך לפרסמו, דשאני עדות מפרסום, משא"כ בשאר נסים. עוד יש לחלק דדלמא ליכא חיוב פרסומי ניסא אלא בנס שנעשית כלל ישראל כגון ד' כוסות וחנוכה, משא"כ בבריאת העולם אע"פ שהיה לצורך כלל ישראל מ"מ כיון שלא היו שם אף א' מישראל ליכא חיוב פרסום בזה.
