בס"ד
בענין "גדר מצות בנין בית המקדש"
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (כ"ה ח')
כתב הרמב"ם בריש הלכות בית הבחירה וז"ל, מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו ג' פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש. ומבואר מדברי הר"מ דמכלל מצות בנין בית המקדש הוא לבנות בית להקרבת קרבנות[1].
ובספר המצוות כתב והמצוה העשרים היא שצונו לבנות בית עבודה, בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו יהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה. וכן בשרש י"ב כתב והוא שיהיה לנו בית מוכן יבאו אליו ויחונו בו ובו תהיה ההקרבה ובו יהיה הקבוץ במועדים. ובפשוטו צ"ב בכל זה אמאי האריך בלשונו והזכיר כל הני דברים כגון הקרבה ועליה לרגל ביחד עם מצות בנין ביהמ"ק, דהלא שפת יתר הוא.
ואין לומר דבנין בהמ"ק הוי רק הכשר מצוה ואילו המצוה עצמו היא להקריב קרבנות ולעלות לרגל וכיו"ב, דהא בספר המצות שם כתב בהדיא דבנין בית המקדש הוי מצוה בפני עצמה ואם כן אין זה הכשר מצוה בעלמא. וכן בריש הל' בית הבחירה מנה שש מצות ובכללן "לבנות מקדש", הרי דהבנין הוי מצוה בפנ"ע, וצ"ע.
והנראה בזה, דהר"מ נקט בפשוטו של מקרא, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, דיש ב' חלקים להך מצוה, ועשו לי מקדש והוא הבנין עצמו, ועוד, ושכנתי בתוכם, שעל ידי הדברים שבשבילם בנוי המקדש, כגון הקרבת קרבנות ועלייה לרגל, מקיימים בזה ושכנתי בתוכם. והיינו דאין הבנין עצמו הכשר מצוה בשביל ההקרבה וכיו"ב אלא בהקרבה מקיימים המצוה בשלימותה והוא קיום גם במצות ועשו לי מקדש, דבבנין הבית בלי הקרבה ליכא קיום בזה של ועשו לי מקדש, דהא לעולם צריך לקיים הדברים שהבית מוכן להם וכמו שפירט הר"מ כדי לקיים מצות ועשו לי מקדש, ועל זה כתיב ושכנתי בתוכם[2]. וזהו כוונת הר"מ במש"כ מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, דרק מקיימים ועשו לי מקדש אם הבנין מוכן להקרבה, וע"י ההקרבה מקיימים מצות ועשו לי מקדש. וע"ע בסה"מ בשרשים ריש שרש י"ב.
ומעתה יש ליישב כמה קושיות שהקשו המפרשים בענין מצות בית המקדש, וכדיבואר.
הנה כתב הר"מ בהל' בית הבחירה (א' י"ב) אין בונין את המקדש בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן ביום מקימין לא בלילה, ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים, והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר, ואין מבטלין תינוקות של בית רבן לבנין, ואין בנין בית המקדש דוחה יום טוב. הרי ס"ל בהדיא דנשים חייבות בבנין ביהמ"ק.
והקשו האחרונים דדבריו סותרים זה את זה, דהלא כתב דאין בנין ביהמ"ק אלא ביום, וא"כ הו"ל מצות עשה שהזמן גרמא, והא נשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא, והיאך חייבו אותם במצות בנין בית המקדש.
ובהקדם, יע' בקהלת יעקב יבמות (סי' ה') שהביא דברי תוס' בשבת (קלא. ד"ה ושוין) דעצם בנין ביהמ"ק הוא מצוה, מ"מ נמשכת המצוה תדיר, דתכלית המצוה שיהא ביהמ"ק בנוי ועומד (וכמו מצות תפילין דכת' וקשרתם והמצוה מקיים כל שעה שהתפילין עליו)[3], וכ"כ בדבר אברהם (ח"ב סי' ד' אות ח'[4]). ובקובה"ע (סי' י"ג סעיף ד') כתב דהמעשה מצוה הוא הבנין והקיום הוא שיהא בנוי, וכגון פרו ורבו דהמעשה מצוה היא הביאה והקיום הוא לידת הבנים.
וביארו בזה דברי תוס' ביבמות (ה: ד"ה כולה) שהקשו נילף דאין עשה דוחה לא תעשה משריפת קדשים דאינו דוחה יו"ט, ותירצו שאני שריפת קדשים דלא בטלה מצותה דהא אפשר לאחר יו"ט. והקשו האחרונים ע"ד תוס' דאם אפשר לקיים מחר מקרי אפשר לקיים שניהם ולא דחי שבת ויו"ט, א"כ מה יענו להא דמבואר בסוגיא שם דשייך עשה דוחה לא תעשה על בנין בית המקדש, הלא אפשר לבנותו למחר. ועל זה תירצו כדבריהם דלא דמי בנין בית המקדש לשריפת קדשים שאינו מתקיים אלא פעם א' ואפשר לקיימו למחר, דאילו בנין בית המקדש מצותו תדיר שיהא בנוי ועומד, וא"כ לא מחשבא כמצוה שאפשר למחר דהא מפסיד מקיום המצוה של היום.
ולפי דברינו הנ"ל יש להוסיף ולבאר באופ"א קצת ע"פ דקדוק דברי הר"מ הנ"ל, דלעולם הבנין עצמו אינו עצם המצוה אלא כשמקריבין קרבנות ועולין לרגל, איכא קיום והשלמה של מצות ועשו לי מקדש. וה"נ אי"ז דומה למצות שריפת קדשים דהא כל יום שהמקדש אינו בנוי איכא הפסד של קיומי מצות המקדש.
והנה תוס' בקידושין (כט. ד"ה אותו) ובמגילה (כ. ד"ה דכתיב) הקשו למה לי קרא דאותו ולא אותה לומר דאשה אינה חייבת למול, תיפוק ליה משום דמצות עשה שהזמן גרמא היא וממילא פטורות. ובשפת אמת מגילה (שם) ועוד תירצו קושית תוס' ע"פ סברת המהר"ח אור זרוע (סי' י"א וסי' קפ"ג), די"ל דמילה לא הוי מ"ע שהזמן גרמא כיון דבאמת לעולם צריך האדם להיות נימול, ואף על גב דגוף המילה צריך להיות ביום, אבל המכוון היא כדי שיהיה נימול בכל הימים והלילות. דמצות עשה שהזמן גרמא רק הוי במצוה שחייב לעשותה ביום ובלילה פטור מלעשותה ונמצא שרק הזמן גורם חיוב המצוה, משא"כ במילה דעשייתה רק פעם אחת והתכלית שלה היא להיות נימול תמיד לא מיקרי זמן גרמא.
והכא נמי י"ל לגבי מצות בנין בית המקדש, כיון דמצות ביהמ"ק הוא שיהא בנוי, דעל ידי הבנין אפשר להקריב קרבנות ולעלות לרגל ואיכא קיום בזה במצות בנין ביהמ"ק, שפיר י"ל דאין מצות בנין בית המקדש נחשבת כמצות עשה שהזמן גרמא כיון דהוי מצות נמשכת תמיד דכל זמן שהבית בנוי אפשר להקריב קרבנות וכיו"ב, ונמצא דמקיימים מצות בנין בית המקדש בכל שעה, וכמו שכתבו המפרשים לגבי מצות מילה.
עוד דנו האחרונים בהכשר קטנים ונכרים בבנין ביהמ"ק, יע' בתפארת ישראל ריש מס' מדות שכתב דאפשר לבנות ע"י נכרים, ויע' מש"כ בזה בשו"ת דברי יציב (חו"מ סי' פ"ח). ולכאורה צ"ע, דכיון דאיכא מצוה לבנות ביהמ"ק, בעינן שבר חיובא יבנה בית המקדש ואמאי מכשירין נכרים בזה. אולם לפי הנ"ל י"ל דאין הבנין עצמו הוי מעשה מצוה (וגם לא הוי רק הכשר מצוה) אלא דנשלם מצות הבנין ע"י הקיומים שבו. והקיומים האלו נעשים כמשפטם רק ע"י בני ישראל וגדולים שהם בני חיובא.
וכן בהא דאיתא בשבת (קיט:) ובר"מ כאן דאין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש וכו', וקשה, דתיפוק ליה דאינם כשרים לבנין ביהמ"ק אפילו אם ליכא ביטול מבית רבן, ומשמע דלעולם יכולים לבנות המקדש בעצם, וצ"ע דהיאך אפשר לבנות ביהמ"ק ע"י קטנים שאינם בני חיובא[5]. אולם לפי דברינו שפיר אפשר גם להם לבנות המקדש, דכיון דאין המצוה נגמר עד שמקיימים הקרבה וכיו"ב, ממילא שפיר יש להם לבנות ואין בזה ביטול מצוה מבני חיובא כיון דאין בבנין מעשה של מצוה עד שיתקיימו המצות שבתוך המקדש ע"י בני חיובא.
ובבנין בית שלישי, פליגי רבוותא אם בנינו יהא בידי שמים או בידי אדם, דרש"י ותוס' בסוכה (מא.) ורש"י בר"ה (ל.) ותוס' בשבועות (טו:)[6] כתבו בהא דאיתא דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה אי נמי דאיבני בליליא, וז"ל, ואי קשיא דבלילה אינו נבנה דקי"ל בשבועות (טו:) דאין בנין בית המקדש בלילה, דכתיב וביום הקים, ולא בחמיסר שהוא יו"ט, דקיימא לן בשבועות (שם) דאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב, הני מילי בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך, עכ"ל. ואילו הר"מ בפי"א מהל' מלכים כתב דיבנה ע"י משיח, והאריכו המפרשים בכ"ז[7].
ומעתה ע"ד רש"י ותוספות הקשו האחרונים הלא כתיב ועשו לי מקדש, והיאך נוכל לקיים מצוה זו בבנין שירד מן השמים, יע' במהרי"ל דיסקין סוף פ' בהעלותך, ובמשנה הלכות (חי"ז סי' קצ"ו). ועוד הק' בכלי חמדה (פ' כי תשא עמ' 302 אות ה') היאך כשר בנין בידי שמים, הא צריך שיהיה בנוי ע"י בר חיובא והתורה לישראל ניתנה, ותירץ דבנין המשכן והמקדש אינם אלא הכשר מצוה, ועיקר המצוה במקדש הוא שיהיה עומד מוכן להקריב בן קרבנות, אבל הבנין אינו מגוף המצוה, ולכן אינו מעכב שיהיה ע"י בר חיובא. וכבר כתבנו דמבואר מדברי הר"מ בספר המצות דבנין ביהמ"ק מצוה בפנ"ע עצמו היא ולאו הכשר מצוה, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא הא לכאורה בעי בר חיובא בבנינה.
[ויע"ש בכלי חמדה דשוב דחה תירוצו, וכתב דלעולם צריך שיהיה הבנין ע"י בר חיובא, דהא כתיב בכל הפרשה לשון עשיה, ובית המקדש דלעתיד דכבר בנוי ומשוכלל הוא לעולם ע"י כחו של ישראל, דעל ידי בנין בית המקדש בימי שלמה בקדושה וטהרה, נעשה מכוון לזה בית המקדש של מעלה, וזהו המקדש שיתגלה לעתיד לבוא, וא"כ נמצא דהבנין לעולם ע"י ישראל בני חיובא].
עוד תמה הערוך לנר בסוכה (מא.) בדברי רש"י ותוס' וז"ל, לענ"ד דוחק הוא לפרש הגמרא כן מדקאמר מהרה יבנה ביהמ"ק, ולפי דברי רש"י הל"ל מהרה יגלה ביהמ"ק. וכן הלשון "דאיבני" דקאמר משמע בנין ממש וכו'. וכן מה שנאמר במשנה תמיד (פ"ז מ"ג) ומה שאנו מתפללים בכל תפלותינו יה"ר שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו יהיו תפלות שוא כיון שכבר נבנה הוא והיה לנו להתפלל שיגלה ביהמ"ק במהרה. ולכן הי' נלענ"ד דודאי ביהמ"ק לעתיד לבא יבנה בנין ממש בידי אדם, ומה שנאמר מקדש ד' כוננו ידיך שנדרש בתנחומא שירד למטה (וכדהביאו רש"י ותוס') הוא ביהמ"ק רוחני שיבא לתוך ביהמ"ק הנבנה גשמי, כנשמה בתוך הגוף וכמו שירד במשכן ובבית המקדש האש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, עכ"ד.
אולם לפי דברינו הכל מיושב כמין חומר, דלעולם ליכא ביטול מצות ועשו לי מקדש בבנין ביהמ"ק שיבא משמים, דאין ההתגלות עיקר המצוה, אלא הקיומים בתוך המקדש, והם ודאי יעשו ע"י בני חיובא בשר ודם. ורק ע"י הפעולות שבתוך המקדש איכא קיום בבנין ביהמ"ק. וכן נראה ליישב השגות הערל"נ, דלעולם אין צורך להזכיר לשון יגלה בית המקדש, דכיון דמצות הבנין רק נתקיים ע"י המעשים שבתוכו, ממילא שפיר יש לנו להשתמש בלשון "בנין" גם במקדש העתיד, ושפיר יש להתפלל שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו, כיון דאין התקוה בשביל התגלות המקדש בלבד, אלא בשביל הקיומים שבתוכו, ועי"ז איכא קיום של בנין ביהמ"ק לעתיד לבא. יה"ר שנזכה לבנין בהמ"ק בב"א.
ולעילוי נשמת פרידה נכאה בת שמואל זנבל, ולע"נ שניאור זלמן בן יעקב, ולרפ"ש סימא בת מרים
אשמח לקבל תרומות והערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com
[1]ומ"מ יע' ברמב"ן ריש הפרשה שהאריך דראוי שיהיה מקדש להשרות שכינתו ביניהם, ושיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר.
[2]וע"ע בחלקת יואב (או"ח סי' י"א ד"ה ובזה).
[3]וכ' שם דמה"ט לא שייך לומר דבנין בית המקדש מקרי אפשר לקיים למחר כיון שמצוותו תדיר וחיובו גם על היום וגם על מחר.
[4]ושם מביא מקור לזה שחלק מהמצוה שיהא בנוי מקרא ושכנתי בתוכם.
[5]יע' בזה בדברי היציב הנ"ל, ובערה"ש העתיד (בית הבחירה ג' כ'), ובצ"פ (תנינא ת"ת פ"ג ועמ' 6).
[6]הביאו כן בשם המדרש תנחומא.
[7]ויע' בתפא"י ריש מדות הנ"ל וביאור לסה"מ לרס"ג מהגרי"פ (ח"א מ"ע י"ג), ועוד. ובס' מקדש מלך (עמ' ו') הובא בשם הגרי"פ שבזה גופה שהר"מ הביא כל דיני בית המקדש צורתו ובנינו מוכח דס"ל שבנין העתיד ע"י אדם יהיה וכידוע שהוא מביא רק הדינים שינהגו לע"ל.
