זרש אשתו של המן אינה מוזכרת עד שלב מאוד מתקדם בסיפור המגילה. למעשה היא נזכרת בשתי פעמים- בפעם הראשונה כשהיא נותנת את עצת העץ ובפעם השנייה כשהיא מסבירה להמן שאם מרדכי יהודי אין לו (להמן) סיכוי לגבור עליו.
חז"ל אומרים שהמן[1] היה עשיר גדול ובגלל ששמע לעצת אשתו נפל. יש להבין מדוע חז"ל הכריעו שדווקא בגלל דבר זה נפל, וכי כל רשעותו לא חייבה את מפלתו לפני מרדכי?!
לשם הבנת העניין יש להקדים הקדמה קצרה. מצבו של עם ישראל בתקופת הגלות קשה ביותר. הנקודה העיקרית שבה בולט מצבו הקשה של עם ישראל הוא היאוש הקשה מכך שתהיה להם תקומה. אם הגלות עצמה לא הספיקה הרי שהכישלון של עליית זרובבל שנגמר בהפסקת הבנייה על ידי אחשוורוש מוסיף ומעמיק את היאוש עד כדי השתתפות במסיבה שעושה אחשוורוש לכבוד סיום השבעים שנה. מכל עם ישראל ישנו יהודי אחד- גרעין קשה- שאינו מתייאש, מרדכי. למרות שמרדכי ראה את בית המקדש הראשון ולמרות שהוא השתתף בעליית זרובבל וראה בכישלונה מרדכי אינו מרים ידיים. מרדכי חוזר לשושן ומתחיל במהלך של הרמת המורל היהודי, דהיינו לחזור ולעורר את עם ישראל לכוחו העצום הטמון בו. כחלק ממאבק זה הוא מתייצב מול המן ואינו כורע ומשתחווה.
המן מזהה את המצב הקשה של עם ישראל ומזהה את ההזדמנות להשמיד את עם ישראל. ברור לו שכדי להביא את עם ישראל ליאוש גמור יש צורך רק להפיל את מרדכי, הגחלת האחרונה, ובכך הדרך פנויה. לכן כשמגיע המצב של שליחת אגרות השמד והמצב שלו הפוליטי במיטבו עדיין מרדכי אינו קם ואינו זע ממנו ואינו מנסה אפילו להגיע איתו למשא ומתן או תחנונים שיבטל את הגזרה הוא מתפוצץ וכמעט הורג[2] את מרדכי במקום. במצב זה כל המסכה של המן כמעט מתפרקת.
המן מתחפש. הוא מתחיל את פעילותו הפוליטית כאיש ללא משפחה[3] וללא לאום. את אשתו הוא מחזיר[4] לבית הוריה- תתני פחת עבר הנהר[5], על מנת שלא יקשרו באופן ישיר בין פעילותו הפוליטית ובין קשריו המשפחתיים. אולם ברגע זה המן מוריד לרגע את התחפושת וכל השנאה המטורפת שמוסתרת על ידי התוכנית המדוקדקת של המן יוצאת אל הפועל. ברגע הזה הוא זקוק לאוהביו ולאשתו. אין הוא זקוק ליועצים שייעצו לו מה נכון לעשות אלא הוא צריך מי שמבין את עומק שנאתו ואת המצב הנפשי הקשה שמביאה אותו עמידתו האיתנה של מרדכי. למרות שזרש מוזכרת לאחר היועצים ומשמע שהיא פחותה מהם, הרי שהיא זו שנותנת את העצה המתאימה, ובזה היא הופכת להיות ראש המדברים גם אחר כך.
העצה של העץ באה אחרי סקירה של הרבה דרכי פעולה אפשריות ושלילתן. התלייה על העץ היא פרסום ועל עץ גבוה במיוחד פרסום למרחק גדול מאוד[6]. תליית מרדכי פירושה שגם עמידתו האיתנה של מרדכי מושמת לקלס וסופה שאינה אמיתית ואין לה עתיד.
אמנם בסופו של דבר הובילה עצה זו לתלייתו של המן, ולבירור שאין אפשרות לגבור על מרדכי. כבר מתחילת ביצועה של עצה זו היא גורמת להמן את תחילת נפילתו, משום שכשהמן בא למלך לבקש את תלייתו של מרדכי הוא נשלח להוביל את מרדכי ברחובות העיר.
בסוף "טיול" זה, כשמרדכי גם הפעם שב בשלווה אל עבודתו הרוחנית, המן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש. שוב הוא מאבד את המסכה שעליו ושוב זרש נמצאת שם באותו רגע. כאן אומרים לו זרש ויועציו שהוא ימשיך ליפול לפני מרדכי, והדברים תמוהים האם כך מרצים לאדם בשעת צערו?!
מצאנו מספר הסברים בין הפרשנים לדיון זה: א. הגר"א והמלבי"ם מבארים שהמן נכנס אל ביתו על מנת לנאום ולהסביר שנפילתו לפני מרדכי אינה אלא מקרה ככל המקרים ואין להתרגש מכך. בני ביתו טענו כנגדו שאם מרדכי הוא יהודי הרי שזו רק תחילת הנפילה ואין לו להתגרות יותר במרדכי שכן התגרות נוספת תמיט עליו קלון גדול יותר, אלא שהעניינים אינם כבר בשליטתו של המן והוא מובל אל המשתה שיביא אל נפילתו הסופית. ב. התורה תמימה[7] מבאר ע"פ הגמרא שאומרת שסיבת הנפילה היא שמרדכי משבט יהודה, שכוונת טענתם היא שיש נקודת כוח של עם ישראל שמתגלה בשבט זה והיא היכולת לקום מתוך החטא ולכן למרות שעם ישראל נתון כרגע במצב קשה הרי שהמצב יכול להשתנות במהרה וממילא כל עצת המן תבוטל. ג. המהריז"ש מסביר שאין כאן הסבר אלא נתינת עצה. זרש מבינה היטב את המצב החדש ומלמדת את המן שבמצב שעם ישראל עולה יש רק דרך אחת להביא לנפילתו, ליפול ולהתרפס לפניו וכך להחדיר לעם ישראל את החולשה בדלת האחורית. עפ"ז נראה לבאר שזו הייתה מטרתו של המן בניסיון לדבר עם אסתר במשתה השני, דהיינו לנסות להגיע לפיוס מסוים ולחזור בו מעט על מנת שדווקא בדרכי אחווה ושלום הוא יפגע בעם ישראל. עפ"ז מובן מדוע אחשוורוש חושב שהמן מנסה לכבוש את המלכה עמו בבית שהרי אם הוא נופל על ברכיו ומתחנן לאסתר לא מובן כיצד הגיע אחשוורוש להבנה זו. ואולי עפ"ז ניתן לבאר את דברי המדרש שהמלאך דחף את המן.
אם כן אנו מוצאים שזרש מייעצת להמן דווקא ברגעים שבהם הוא מאבד את עשתונותיו. ברגעים שהמן מגלה את פרצופו האמיתי היא מנצלת את העובדה שהיא מבינה אותו יותר טוב מכולם, כיוון שהיא אשתו והיא סופגת בבית את כל הרוח הזו (מלבד החינוך המצוין שקבלה בבית אביה) ומתוך כך היא יודעת כיצד להמשיך ולהופיע את הדברים. דבר זה גם בא לידי ביטוי בכך שהיא יולדת כמות גדולה של ילדים ומחנכת אותם היטב בדרך אביהם והם אכן מתקדמים ומתברגים בתפקידי המפתח של האימפריה הפרסית. לכן חלק חשוב מהניצחון מושקע בהריגת בני המן ובתלייתם על עץ כחלק מפרסום מפלתו של המן וביתו.
גם אסתר עושה את עבודתה בהתאם. עיקר פעילותה של אסתר אינו בהרצאת הדברים כפי שהיא עושה במשתה השני אלא ביצירת המצב הנפשי שבו אחשוורוש יהיה פתוח להבין את הסכנה הגדולה הטמונה בהשתלטותו של המן על כל הנעשה ואת העובדה שהשתלטות זו שומטת את הקרקע מתחת רגליו. רק מתוך מעמד נפשי זה אחשוורוש יכול להגיע להכרה חדה בחיוניותו של מרדכי ובסכנה העצומה שיש בהמן ובכך מגיע השינוי בהנהגתו שהוא רווח והצלה ליהודים וגם לכל הממלכה.
עפ"ז ברור שחלק מהלקחים של נס זה הוא קבלת התורה בלב שלם, מאהבה. המגילה עוסקת בפתיחת ההכרה שמעבר לתחפושת. לאחר שהאדם מסיר מעצמו את כל העמדת הפנים הוא מגלה שהרצון הנפשי הבסיסי הוא הרצון לשמוע אל דבר ה' והוא מקבל אותו באהבה.
לסיום יש להזכיר את דברי המדרש[8] המנגד בין זרש ליוכבד- "חכמת נשים בנתה ביתה זו יוכבד… ואולת בידיה תהרסנה זו זרש…".
[1] וכן קרח עיין מדרש משלי פרק י"א פס' כ"ז. אמנם בשאר המדרשים כתוב שאבדו עושרם בגלל שלא הייתה מתנתם מהשמים אלא מגזל.
[2] עיין בפרשנים על אסתר ה' פס' י'.
[3] ואולי עפ"ז יש לעיין בעצתו של ממוכן בעניין בניית התא המשפחתי…
[4] ע"פ אבן יחיא לאסתר ה' פס' י"ד.
[5] תרגום לאסתר שם פס' י'.
[6] ועיין מלבי"ם שם י"ד.
[7] בראשית מ"ט סק"ח, אסתר ו' סקט"ז.
[8] מדרש משלי י"ד פס' א'.
