בס"ד
בענין "היתר חזיר לעתיד לבוא"
וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם (י"א ז')
ידוע מה שאומרים בשם המדרש דלעתיד לבא[1] חזיר[2] יהא מותר באכילה, ויש לעיין אם הדברים נאמרו כפשוטן, או אם יש הבנה אחרת בזה, והיכן נמצא מדרש זה. ואם תמצא לומר שהדברים נאמרו כפשוטן, יש לעיין היאך עוקרין מצוה אחת שבתורה, הלא התורה לא תשתנה כמבואר בפיה"מ (הקדמה לפ' חלק). ובאמת יע' בספר העיקרים (ג' ט"ז) ראי' מכאן[3] דלא נקטי' כהאי כללא.
ומצינו במדרש (ויקרא רבה י"ג) ואת החזיר זו אדום[4] והוא גרה לא יגר שאינה גוררת מלכות אחריה ולמה נקרא שמה חזיר שמחזרת עטרה לבעליה הדא הוא דכתיב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה.
ומטעם זה, כתב בתו"ת דשגגה גדולה היא לתפוס המאמר לענין התרת החזיר לע"ל, ולא נמצא כן במדרש, דכוונת המדרש הנ"ל, שע"י אומה זו יוגרם שיבת עטרה לישראל, ועוד תמה אמאי דוקא חזיר יהא מותר[5]. ובבני יששכר (מאמרי חדש אדר ז' ב') כתב מרגלי בפומיהו דאינשי שעתיד החזיר לטהר, הן אמת לא נודע מקומו איה כי לא נמצא במדרשי חז"ל שבידינו וכו'. ועוד הרבה כתבו כן, יע' בשד"ח (פאת השדה מערכה ח' כלל ח') ושו"ת עטרת פז (ח"א כרך ב' חיו"ד סי' ו').
ויש ראשונים שמביאים מדרש "שעתיד הקב"ה להחזירו להיתרו", ואעפ"כ פירשו כמדרש הנ"ל דקאי אאדום, יע' בר' בחיי כאן וז"ל ובמדרש תנחומא[6] למה נמשלה מלכות זו (אדום) לחזיר, שעתיד הקב"ה להחזיר עליהן מדת הדין. ויש נוסחאות שכתוב בהן שעתיד להחזיר בעטרה ליושנה. והענין כי שני המקדשים נבנו ע"י ישראל בית ראשון בנה שלמה מזרע יהודה, בית שני בנה זרובבל כו', אבל הבית השלישי עתידה אומה זו לבנותו[7], וזהו שאמרו עתיד להחזיר העטרה ליושנה, לפי שהוא החריבו. ויש נוסחאות שכתוב עתיד הקב"ה להחזירו לנו, וההמון מבינים שעדיין (י"ג שהחזיר) יהא טהור לישראל, אבל ביאור הענין על הכח שלו שהוא מצר לישראל, ולעתיד ישוב עם שאר כל הכוחות לעזור ולתמוך לישראל[8] כי ירבה השלום בעולם כו'[9].
וכ"ה בריטב"א קידושין (מט:) דאיתא שם י' קבין נגעים ירדו לעולם, ט' נטלו חזירים, וכ' הריטב"א ל"ד חזיר אלא אדום דנקראו חזירים, למה נקרא שמו חזיר שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל לע"ל, ע"כ, והוא כדברי ר' בחיי הנ"ל[10].
(ובענין הא דאדום "יחזיר" לע"ל ישנם חמשה פירושים כאן. ר' בחיי מבאר לענין תמיכות בבנין הבית. ובסוף דבריו כתב שלא יהא מצר לישראל כי ירבה השלום. בריטב"א משמע שיחזרו לישראל לענין כליון או לגרות. בחת"ס (מובא בסמוך) כתב שיודו לשמך הגדול. בתו"ת כתב שע"י אומה זו יוגרם שיבת עטרה לישראל.)
ומאידך, מצינו עוד כמה פירושים דכוונת המדרש לחזיר ממש, אלא דאין הכוונה שהחזיר המצוי בידינו יהא שרי באכילה אלא כוונה אחרת יש בזה וכדיבואר.
ידועים דברי האוה"ח שפירש דסימני החזיר ישתנו וז"ל תנאי הוא הדבר לזמן שהוא לא יגר אבל לעתיד לבא יעלה גרה ויחזור להיות מותר, ולא שישאר בלא גרה ויותר כי תורה לא תשונה עכ"ל. ויע' בפרד"י דמדייק והוא לא יגר, אבל חזיר אחר יגר.
וכ"כ ברמ"ע מפאנו (חיקור דין ב' י"ז) ולע"ל ה' מתיר אסורים שישלים לקצתה סימני טהרה, ושוב כתב (שם ד' י"ג) טהרת חזיר שעתיד הקב"ה לחדש בריאתו בשני סימנים שעכשיו אינו אלא מפריס פרסה והוא עתיד להעלות גרה וכו'.
וכ"כ בחת"ס[11] (ס"פ ראה) שהביא להק' לפי שיטת הרשב"א דמה שיהא מותר לעתיד לבא מקרי דבר שיש לו מתירין, אמאי חזיר לא הוי דבר שיש לו מתירין ולא יתבטל. ותי' בודאי הקב"ה לא יעקר מצוה א' מכל המצות כו' אבל באמת ישנה לעתיד ישנה הקב"ה את טבע החזיר ויפשיט זוהמתו ויזדקק טבעו, ובאם נזדקק טבעו ממילא יעלה גרה ויותר לנו ועי"ז לא נעקר מצוה בתורה, כי הך מצוה קיימת לעולם שהחזיר שיהיה גס בטבעו ועי"ז לא יעלה גרה ויהיה אסור לעולם. והא תינח אותן שיהיה אז בחיים ישתנו טבעם וישתרו ממילא, אבל אותן שנתערבו לנו בתבשיל או בין חתיכות אחרות שלא נזדקק טבעו קודם מיתתו יהיה אסור לעולם ולכך לא מיקרי דבר שיש לו מתירין.
(והק' המפרשים[12] ע"ז מהא דקי"ל[13] היוצא מן הטמא טמא, דכיון דהחזיר עם סימנים כשרים יהיה נולד מחזיר שהיה טמא, א"כ הא עדיין טמא הוא, דכל היוצא מן הטמא טמא, ויש להאריך בזה ואכ"מ. ועוד הק' ממש"כ הר"מ הל' מאכ"א (פ"ב הל"ג) מנה הכתוב שבעת מיני חיה ואמר בהן זאת החיה אשר תאכלו הא כל שהוא חוץ מהן לא תאכלו, משמע דלעולם ליכא היתרא לאכול חזיר.)
ובדרך אחרת, יע' בשו"ת הרדב"ז (סי' תתכ"ח) שנשאל היאך נאמר כל המועדים בטלים, הא כתיב לא תוסיף על הדבר ולא תגרעו, ומי הוא שיאמר שיתבטל אפילו אות אחד מן התורה. ותי' דמיירי בימי משיח שיהא תענוג כ"כ עד שיהו כל הימים שוים אצל בנ"א כאילו נתבטלו המועדים, שאין הפרש בין חול למועד כו'[14], וכבר נשאלתי על כיוצא בזה שאמרו ז"ל למה נקרא שמו חזיר שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישראל ולפי הפשט אפשר לתרץ על הדרך אשר כתבתי כי יהיו ישראל אוכלים משמנים כאלו הותר להם בשר חזיר לא שיותר להם בשר חזיר ח"ו [ועל דרך הסוד יש למעלה שר אחד ושמו חזריא"ל והוא קטיגור על ישראל ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישראל להיות להם סניגור ודעהו] עכ"ד[15].
ועיין עוד בספר אור יקרות[16] שכתב דעתיד הקב"ה להחזיר להתירו הראשון, וצ"ע למה יתיר הקב"ה חזיר יותר משאר מינים טמאים, ועוד מה לשון להחזירו היתרו הראשון. ונראה לתרץ ע"פ גמ' דחולין (קט:) אסר לן חזיר שרא לן שיבוטא, דג שטעם מוחו כטעם חזיר, ובפתיחה דאיכה רבתי (ל"ד) איתא דאף דגים גלו עם ישראל, וכל הדגים חזרו מבבל עמנו חוץ משיבוטא, ועתיד הקב"ה להחזירו לע"ל, וה"פ המדרש, דחזיר עצמו לא יותר רק שיבוטא יחזיר לנו שטעמו כטעם חזיר, והיתרו הראשון הי' מה שהיה היתר נגד חזיר, דלעתיד יחזיר לנו האי שיבוטא, וסיים וזה פשוט.
אולם מדברי היעב"ץ נראה שהבין המדרש כפשוטו, דבסידור בית יעקב פ' שירה (עמ' ל"ט) כתב ואפי' החזיר אמרו חז"ל שעתיד הקב"ה להחזירו לנו ולהתירו, אכן מפני גודל טומאתו וזוהמתו אין לו שום תיקון עכשיו עד לעתיד שיעביר הקב"ה רוח הטומאה מהארץ, [ואמרו הטבעיים שאינו יכול להסתכל בשמים, וזה מחמת נפילתו בעמקי הקליפות ותוקף דיניו, על כן לא נזכר בפ' שירה זו וכן בנביאים] עכ"ד. הרי משמע מדבריו דע"י העברת הטומאה ישתנה דינו של החזיר להיות מותר באכילה.
ולהוסיף נופך דידי, אולי יש ליישב הא דמורגל בפי אינשי דעתיד להחזיר להיתרו הראשון, דמקור הדברים הוא במדרש שוחר טוב (מזמור קמ"ו) מהו מתיר אסורים י"א כל הבהמה שנטמאת בעוה"ז מטהר אותה הקב"ה לע"ל[17] וכו' עכ"ל המדרש. ונ"ל לחדש דמצינו דחזיר הוא הדוגמא לכל בהמה טמאה, כדמצינו בספרא (כ' כ"ו) אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר וכו'[18] ועוד, וא"כ אולי במדרש דידן שעתיד הקב"ה להחזירו כו' לא קאי אחזיר ממש או שיבוטא או אדום או אוכלים משמנים כמפרשים הנ"ל, אלא היא היא המדרש שוח"ט הנ"ל, ולכן אמת אמרו המפרשים הנ"ל דמדרש דחזיר עתידה להיות טהורה לא היה ולא יהיה כי אמת הוא שאין מדרש כזה, ונעשה מורגלא בפי אינשי כי הזכירו המדרש שוח"ט בשם "חזיר", וכמו שאנו קורין לכל אוכל שאינו כשר בשם "חזיר". ויע' בלשון הרמ"ע מפאנו הובא לעיל (ב' י"ז) דקצת משמע כמש"נ. ושו"ר כעין מש"כ בנפש חיים לר"ח פלאגי (מערכת ח' אות ה')[19].
אשמח לקבל תרומות והערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com
[1] ר"ל בימי משיח כמבואר ברדב"ז המובא לקמן.
[2] ומעניין לציין שהבהמה הטמאה ביותר ישתנה להיות מותר, דכן מצינו דחזיר נקרא "דבר אחר" בש"ס, יע' קיד' (לט:) ועוד, ויע' שו"ת הרמ"א (סי' נ"ד) דחזיר דבר מאוס הוא ביותר מכל שרצים שבעולם. ובסידור בית יעקב דמשום רוב טומאתה אינה רואה לשמים, והובא להלן, ועוד שמכסה את טומאתו, יע' רש"י פ' תולדות (כ"ו ל"ד) בשם המדרש (ס"ה א') ובשמני כאן, והאריכו הספרים עוד בגודל טומאתו.
[3] ממדרש דה' מתיר איסורים יובא להלן.
[4] והמדרש קאי אגלות רביעי דידן. וע"ע פסחים (קיח:). ויע' פירש"י תהילים (פ') עה"פ "יכרסמנה חזיר מיער" דחזיר קאי אעמלק. ואגב, מוכח מדבריו שם דאין חילוק בין חזיר היער שהוא חיה לחזיר שהוא בהמה בענין זה, ויע' בשו"ת עטרת פז המובא בסמוך עוד בזה.
[5] וי"ל דכך דרש' משמו, שעתיד להחזיר להיתרו. ובמפרשים מהם משמע דדוקא חזיר יהא שרי ומהם משמע דכל בהמה טמאה יהא שרי, יע' בלשונם.
[6] וליתא בתנחומא לפנינו.
[7] ודלא כשיטת רש"י ותוס' בשם המדרש דבית שלישי ירד מן השמים (סוכה מא.,שבועות טו:)
[8] ובקרא דיכרסמנה חזיר מיער העין תלויה, יע' במד"ר כאן מה שדרש בזה. ויש לדרוש ע"פ דברי ר' בחיי, דרק עכשיו עשו ועמלק מצירין לנו, וזו עומד ותלוי, אבל לעתיד יעזרו ויתמכו וירבה השלום.
[9] וילה"ע דאיתא בפסחים (קיח:) שעתידה מצרים וכוש שיביאו דורונות למשיח, ואמר הקב"ה קבל מהם, ואילו כשרומי ירצו אמר הקב"ה לגבריאל גער חית קנה, שלא נקבל. ולכא' ק' דהלא ירבה השלום כו'.
[10] גם בח"ס המובא לקמן פירש דקאי אאדום אלא שכ' דאין המדרש יוצא מידי פשוטו.
[11] וע"ע בבן יהוידע נזיר (כג.).
[12] בית שערים חיו"ד (סי' קמ"ב), גנזי יוסף (סי' מז') ועוד.
[13] בכורות (ה:).
[14] אבל ימי הפורים יהיו נזכרים ונעשים אף על פי שאינם מן התורה כי יהיו ישראל זוכרים הצער אשר הגיע אליהם בזמן הזה.
[15] וכ"כ בס' ראש אמנה לאברבנאל (פי"ג) גבי מועדים, ובחזיר פירש דקאי אאדום א"נ אשעת מלחמה לעתיד ובהוראת שעה. ויע' בשו"ת לב חיים (א' ל"ב) מש"כ אדבריו.
[16] גם הובא בגנזי יוסף (סי' מ"ז) בשם לוית חן.
[17] ולמה אסר אותה, לראות מי שמקבל דבריו ומי אינו מקבל ולע"ל הוא מתיר את כל מה שאסר. ובאמת יש שפקפקו על חותמו של האי מדרש, אלא דמצינו אותו הובא בראש אמנה הנ"ל ובספרי ישועות משיחו וס' העקרים ועוד.
[18] ויע' שו"ת רמ"א (סי' נ"ד) שהעיר אמאי לא נקט שרצים ולהנ"ל ניחא.
[19] ולפי דברינו, אין לפרש דמשמעות ד"חזיר" דרשינן, דהא קאי ההיתר אכל בהמה טמאה. ובענין הא דתורה לא תשתנה, יע' שו"ת לב חיים (א' ל"ב) בענין מצוות בטילות לע"ל, שכתב אולי כל בהמה טמאה ישתנה סימניו. ויע' בר"ש יפה ויקרא רבה (י"ג ג') דפי' ע"פ גמ' דחולין (קט:) הנ"ל יע"ש. ובראש אמנה הנ"ל משמע דקאי אשעת מלחמה. ובס' ישועות משיחו (עיון רביעי פ"ג) האריך בזה וביאר האי מדרש בדרך אחרת.
