שמנו לב כולנו למרד קרח המתואר בפרוטרוט ובאריכות בפרשה שקראנו לפני שבוע. ושבעקבותיו, מצאו את מותם 4,700 איש, מלבד ה־ 250 מגישי קטורת שנשרפו, ומלבד מספר מסוים שנבלעו באדמה בשעה שהיא ״פתחה את פיה״ . גם השבת נקרא בתורה על מעין מרד נוסף, הרבה פחות בולט, אבל בעקבותיו מתו ״עם רב מישראל״ (במדבר כא' /1).
מדובר בהתקוממות העם, בני הדור החדש, נגד אלוקים ומשה בשנת ה־ 40 ליציאת מצרים בשעה שכבר בטלה ״גזרת המרגלים״ והגיעה העת להיכנס ארצה בצו האלוקי. ציפה העם שתוואי מסעם ארצה יהיה מהדרום (מקדש ברנע) צפונה במסלול אשר יחייבם לעבור בארץ אדום. פנה משה אל מלך אדום להרשות את המעבר ההוא ולא רק קיבל סירוב, אלא האחרון אף יצא לקראת ישראל עם צבאו למנוע ואת. בעקבות זאת נסוג ישראל ופנה דרומה לסובב את ארץ אדום בשטח מדברי מהדרום ומהמורה, על מנת להיכנס ארצה ממזרח למערב באזור בקעת יריחו.
בשלב זה כתוב ״ותקצר נפש העם בדרך וידבר העם באלוקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר...״ (במדבר כ״א/ד'-ה'). את האכזבה ואת רגשי הייאוש שהתלוו לעם באותה שעה ניתן להבין היטב. הרי נמנע מהם להיכנס ארצה במשך 38 שנה בהן הסתובבו במדבר בגלל חטא המרגלים. מי ערב שכעת לא יילכדו בחטא נוסף אשר יגרום לעיכובים נוספים? ועוד הרי ד' רוצה בכניסתם ארצה, והיא במצותו, ולו (ית״ש) הכח והגבורה ליישם כל מסע, גם מסע מלחמתי. איך לא יתמרמר העם כנגד הגישה התבוסתנית המתבטאת בנסיגה ובהתחלת מסע ארוך ויגע עם טווח של זמן בלתי ידוע?
כנגד ההתמרמרות הזאת הפעיל הקב״ה להקות נחשים, ”... וינשכו את העם וימת עם רב...״. המתמרמרים נרגעו וחזרו בתשובה, כנראה מיראת העונש, והמשיך במסע החדש והמייגע, בהמשך נסעו בצד המזרחי - המדברי־ גם של ארץ מואב, בלי לפלוש בתוכה, עד הגיעם לנחל ארנון.
מכאן המסלול חייב עבור דרך ארץ סיחון מלך האמורי. פנה משה לאפשר זאת והסירוב נתלווה בפתיחת מלחמה שבעקבותיה הושמד הצבא האמורי ונכבשה כל ארץ סיחון. בהמשך יזם משה מלחמה עם עוג מלך הבשן ואף השמיד את צבאו וכבש את ארצו. לאחר כל זאת ישב ישראל בשלוה ״בערבות מואב מעבר לירדן יריחו״ (במדבר כב'/א') מוכן להיכנס לארץ ישראל המערבית דרך הירדן.
בפרשתנו לא הוסבר מדוע לא נלחם משה עם אדום ומואב אולם בתחילת ספר דברים הסביר משה לעם שמנע זאת ד׳ כדי לא לקפח זכויות שהיו לעמים אלה מאבותם עשו ולוט. מה שיותר מעניין היא התוצאה של כל המסע שהוביל משה, על פי ד׳, בצד המזרחי של הירדן הבאה לידי ביטוי בדברי רחב בדברה אל מרגלי יהושע בזו הלשון: (ספר יהושע ב'/ט'-י״א) ״... ידעתי כי נתן ד׳ לכם את הארץ, וכי נפלה אימתכם עלינו, וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם. כי שמענו את אשר הוביש די את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים, ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן (המזרחי), לסיחון ולעוג אשר החרמתם אותם. ונשמע, וימס לבבנו, ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם; כי ד׳ אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת״
נסכם את כל דברינו בלקח שהביע ״החכם מכל אדם״ (שלמה המלך) באומרו:״ רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום״ (משלי י״ט -כ״א).
![endif]--![endif]--
![endif]--
![endif]--![endif]--![endif]--
![endif]--![endif]--
