המשנה באבות (ה, יא) קובעת כי יש סוגים שונים של בני אדם: יש הנוחים לכעוס אך גם נוחים לרצות (להתפייס), ויש שאינם נוחים לכעוס, אך גם אינם נוחים לרצות וכד'. חז"ל (שבת קה ע"ב) מגנים מאוד את מידת הכעס וקובעים כי זו מידה הקרובה לעבודה זרה כיון שאדם אינו מסוגל לחשוב בהגיון במצב שכזה והוא נתון כולו לדחף רגשי שמניע אותו. גם אם כולם יפסידו בעקבות זאת כולל אותו הוא לא יימנע מלאחוז בעמדותיו. מצב שכזה שקול לשיעבוד לאל אחר שגובר על כל רגש או הגיון אחר.
ישנן פעמים שהכעס על האחר נובע מסיבה עניינית (אף שכמובן אינו מועיל) כגון שגרם לו נזק או נהג בו בחוסר יושר או שהוא חושש מפניו וישנן פעמים שהכעס נובע מחוסר סיבה אלא עצם קיומו של אותו אדם מאיים עליו בנוכחותו. הוא פשוט אינו מסוגל לראות אותו יחד איתו ולידו באותו חלל. יש לו התנגדות עצמית לאותו אדם אפילו בלי שהוא יכול להסביר לעצמו זאת. זו המהות של שנאת חינם! זו לא שנאה הנובעת מגורם ענייני שניתן לנסות לגשר עליו או לפתור אותו, זו שנאה תהומית שיש להבין ממה היא נובעת וכיצד ניתן להתגבר עליה. לצערנו היא מופיעה גם במישור הפרטי בין אדם לרעהו, אך גם במישור הציבורי של מנהיגי ציבור וחברה ברמת המדינה, ערים וגם ברמת ישובים או מפעלי ציבור אחרים. המפתח לבירור הזה ולפתרון כך נמצא בדברי משה רבנו בפרשת השבוע.
משה רבינו מצטווה בפרשתנו (במדבר לא, ב) לנקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים ואז להקרא לב"ד של מעלה. מדוע השליחות האחרונה של משה בעולם קשורה למלחמה במדיין? כדי להבין זאת יש לנסות לאפיין את האומה המדיינית לאור מעשיה האחרונים. רש"י במקום שואל מדוע יש לנקום רק מהמדיינים ולא מהמואבים. בתשובתו הוא מבחין את ההבחנה שהעלנו לעיל. המואבים חששו חשש קיומי מעם ישראל שעמדו על גבול ארצם ועלולים היו לכבוש אותם כמו את ארץ סיחון ועוג.
זו שנאה התלויה בדבר שייתכן שכשייבטל דבר תיבטל השנאה. אולם, המדיינים נתעברו על ריב לא להם. המדיינים אינם תושבי האיזור אלא גרים באיזור ערב הסעודית של היום. רחוקים מאוד מערבות מואב. אעפ"כ טורחים זקני מדיין ויוצאים מארצם כדי לקרוא לבלעם המתגורר במרחק רב משם צפונה. רש"י בפרשת וישלח (לו, לה) אף אומר שמדיין ומואב נלחמו זה בזה ורק כנגד ישראל החליטו להתאחד. מה גורם לאומה המדיינית להיות
בעלת מדנים וריבים? העובדה שהיא מונעת משנאה ללא דבר. שנאה שנובעת רק מעצם קיומו של האחר שלא ניתן להכיל אותו. הוא מעצבן בנוכחותו בלי שום סיבה אמיתית. כל סיבה שתומצא להסבר התופעה אינה אלא כדי לרצות את המצפון שנדחק לפינה ומוסתר היטב. הסיבה האמיתית היא שנאה לשם שנאה. שנאת חינם הנובעת מניפוח של אגו עצמי מוגזם שלא מאפשר את נוכחות אחרים בסביבתו! לשם כך לא בוחלים המדיינים בשום אמצעי. הם אפילו שולחים את חמשת המלכים שלהם להלחם בישראל וגם את הבת של ראש אומות מדיין הם משפילים לטובת העניין. בלי הגיון - כבר אמרנו.
כאן מגיע תפקידו של משה רבנו לגייס אנשים למלחמה במדיינים. לנצח את הקליפה הקשה של מדיין. הוא משתמש בשתי מילים שהן קריאת הכיוון של מה שנדרש כדי להלחם בתופעה שכזאת. משה רבינו פונה לעם ישראל ואומר "החלצו מאתכם". מבאר ר' לוי יצחק מברדיצ'ב בקדושת לוי כל מי שרוצה להלחם מלחמות שיוציא את עצמו מהעניין וילחם רק לשם הקב"ה ולא לטובת עצמו ואז ינצח. ה"אוהב ישראל" מוסיף שלא יעשה זאת להנאת עצמו ולא יחפש לנקום את נקמתו האישית.
האגו הוא מקור כל הטוב והברכה שבעולם כאשר הוא יונק את כוחו מהקב"ה ורואה את עצמו כחלק מכלל הבריאה, אך הוא המקור לכל השנאה והרוע בעולם כאשר הוא מנותק מהקב"ה ומתמקד בהנאה העצמית, הנמוכה הקטנה והאישית של האדם.
דווקא בימי בין המצרים חוזרת ומהדהדת הקריאה של משה רבנו בחלל העולם וקוראת "החלצו מאתכם". אם אתם רוצים לנצח את השנאה העיוורת הזאת לזולת תיפטרו מהאגו הבלתי מרוסן שלכם. תכוונו אותו תזככו את עצמכם ואת הרצונות שלכם. תבדקו את המניעים שלכם ותראו כיצד ניתן לגשר עליהם עם הזולת. רק כך לא תביאו חורבן נוסף על עצמכם וגם על כולנו.
רב הישוב מעון, ראש מחלקת הכשרות הר חברון
