השבת עם ישראל פותח מחדש את ספר דברים המכונה על ידי חז״ל בשם "משנה תורה". יש שהבינו שכוונתם היתה שספר זה מהווה חזרה על ארבעת החומשים הקודמים לו; אולם ניתן להוכיח שהגדרה זאת רחוקה היא מן המציאות. הרי יותר מ-70 מצוות המופיעות בחומש זה חדשות לגמרי הן (ראה פירוש רבי שמעון רפאל הירש על דברים א'/ג') ועוד, רוב רובם של סיפורי התורה בחומשי בראשית-שמות אין להם זכר בספר דברים.
לכן יותר נכון להבין את כוונת הכינוי "משנה תורה" כמו "למודה של תורה" כספר אשר מתעד כיצד לימד משה לעם ישראל את התורה בכינוסי לימוד שערך מידי פעם במשך 40 שנה, במיוחד בחודש האחרון של משה רבינו טרם מותו.
בסיומה של הקדמת הספר כתוב: ״בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור: ד' אלוקינו דיבר אלינו בחורב לאמור: רב לכם שבת בהר הזה- פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי..." (דברים א'/ ה'-ז'). על פי הדברים האלה מתברר שהחליט משה, בכינוסו את העם בפעם האחרונה לשם לימוד התורה, לפתוח בביאור ענינה של התורה; והוא, שמצוותיה והדרכותיה לא תשארנה בתחום העיוני בלבד אלא תעבורנה לתחום הקיומי- מעשי והואיל שהמקום בו נועד קיומה השלם של התורה הוא ארץ ישראל, מספר הוא, בשביל הדור החדש מה גרם השיבוש הגדול שלאחר 38 שנה עדיין תקועים הם מחוץ לגבולות ארצם.
בדבריו מציין משה שלאחר מעמד הר- סיני והשכנת השכינה בישראל (באמצעות המשכן) דיבר אליהם ד' בלשון "רב לכם שבת בהר הזה"- כלומר ישיבתכם לרגלי הר סיני אומנם הביאה לכם הישגים רוחניים עצומים ואף השגה עיונית גדולה של תורה; אבל אין זאת התכלית שלכם. מגמת כל ההתגלות בהר הזה הייתה כדי שתפנו "אל עצמות מקור שלכם- כי שם נוצר חומר האדם" (פירוש כלי יקר על פי מדרשי חז״ל) ותסעו אליו, כי בו ורק בו תוכלו להגשים את יעודכם בעזרת עשיית מצוות התורה בשלמות.
לפי כל האמור הצו האלוקי לבני ישראל לאחר היותם חונים בחורב כשנה שלמה "פנו וסעו לכם" מקביל במידה רבה לצו שקיבל אבינו אברהם - "הציוני הראשון" - בהיותו יושב בחרן לפני כ- 470 שנה מקודם, בלשון "לך לך" - למקורך כי שם אודיעך טבעך בעולם (אשר אראך){תנחומא לך לך אות ג'}.
![endif]--![endif]--
![endif]--
![endif]--![endif]--![endif]--
![endif]--![endif]--
