פרשת נח

הראשון והיחיד (פרט לקדוש ברוך הוא) שקיבל את התואר "צדיק" בתורתנו הקדושה הוא נח. ואם אין זה מספיק , נוסף לו גם את התואר "תמים", ואת הציון המיוחד "את (עם) האלקים התהלך נח".

ואף על פי כן, נמצא בתלמוד מסכת סנהדרין (דף קיח עמוד א' את הדברים כדלקמן ביחס לפסקה הפותחת את פרשתנו "... נח איש צדיק תמים היה בדורותיו..." - "אמר רבי יוחנן: "בדורותיו" - ולא בדורות אחרים - ורבי שמעון בן לקיש אמר: "בדורותיו" - וכל שכן בדורות אחרים".

רש״י הבין את הדברים הנ״ל (ויש לו סמוכים בליקוטי מדרשי חז״ל) כפי שכתב בפרושו לתורה: "יש מרבותינו דורשים "בדורותיו" לשבח - כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר; ויש דורשים לגנאי - לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדור של אברהם לא היה נחשב לכלום".

מתברר שהמילה "בדורותיו" הדבוקה בכתוב למלים הקודמות לה עוררה התלבטות מסויימת אצל חכמינו ז״ל. נח חי 950 שנה ולכן ניתן היה לפרש את הלשון "בדורותיו" כפשוטה - לומר שבמשך כל הדורות שהוא חי בהם התמיד הוא בצדקותו. אולם פירוש זה כנראה היה בעיני חז״ל פשוט למדי; ואם זה כל משמעותה אין צורך בה כלל - הרי מתי היה יכול נח להיות צדיק אם לא בדורותיו? לכן התלבטו אמוראי הגמרא וגם חכמי ילקוטי המדרשים בשאלה - מה רצתה התורה ללמדנו בכך שהוסיפה את המלה הנדונה?

יכולנו לפרש את דברי חכמי התלמוד (רבי יוחנן ורי״ש לקיש) שהובא! למעלה באופן כזה שאין בכלל ויכוח ביניהם. רבי יוחנן מפנה את תשומת לבנו לפלא הגדול שבכל דורותיו היה נח צדיק למרות שבחלקם (אותם דורות שקדמו למבול) רוב הסובבים אותו היו רשעים גמורים. על הגד זה בא ריש לקיש להוסיף לדברי חברו (רבי יוחנן) שאילו היה נח חי בדורות אחרים, בהם הרוב צדיקים קל וחומר היה צדיק.

אבל לא רש״י ולא חכמים אחרים בגמרא ומחוצה לה חשבו לפרש את דברי האמוראים הנ״ל כפרושנו; ואם לא, קשה לנו כיצד ציוני שבח כבירים של המקרא יכולים להתהפך לדברי גנאי?! לא מעט כתבו על הדילמה שלנו ונציין את הסברו של אחד מגדולי הרבנים שבדורות האחרונים - הוא הרב יעקב משה חרל״פ (זצ״ל) שהיה רבה של השכונה שערי חסד בירושלים לפני כ- 70 שנה.

נקודת המוצא של הרב הנ״ל היא שצדיק אמיתי רוצה להסתיר את צדקותו ונח היה כזה כפי שכתבה התורה. אולם בהיותו חי בדור שכולו רשע לא היה יכול להסתיר את צדקותו.

ריש לקיש אמר שאילו היה חי בדור של צדיקים יכול היה בקלות להסתיר את צדקותו ובכך היה צדיק עוד יותר גדול. לעומתו, רבי יוחנן היה סבור ששיטה זו של נח להסתיר את צדקותו בדור של צדיקים אינה חיובית ; וגנותו של נח היא שרק לפי דורו הרגיש צורך בעל-כרחו, לגלות את צדקותו; אולם, גם אם היה חי בדור של אברהם, על פי האמת, היה צריך לגלות את צדקותו. בעל כרחו, על מנת להשפיע על כל הסביבה; כמו שעשה אברהם; ואם לא כך, צדקותו לא היתה נחשבת לכלום.

מתוך הסברו זה של הרב חרל״פ אנו שומעים השקפה התובעת את המעורבות הציבורית גם של צדיק אמיתי עד שתיקון העולם במלכות שדי יתגשם במלואו.