פרשת קרח

תלונות בני ישראל בתקופת 40 שנות חניה במדבר לא היו נדירות לפי תיעוד במקרא; אולם התקוממות ציבורית מאורגנת בממדים הולכים ומתפשטים השוללת מנהיגותם של משה ואהרון, כפי שמסופר בפרשתנו השבוע, לא הייתה כמוה לפניה ולא אחריה. הואיל ובעיני משה היתה זו מרידה נגד ד', כי ידע הוא שלא פעל דבר בכל ימי מנהיגותו עד כה בלי ציווי אלוקי (פרט לשבירת הלוחות אחרי חטא העגל) הוא לא היסס מלהפעיל אמצעים חריפים ביותר לכבות את אש המרד, ובין היתר הוא אימץ כוח העזה "להמר על כל הקופה" כאשר הזמין מאין רעידת אדמה פתאומית אשר לא בדרך הטבע תגרום לבליעת "הגרעין הקשה" של המורדים באדמה; דבר אשר יוכיח שכל מעשיו בשליחות ה' הם.

אחרי שנענתה קריאה זו בחיוב ואף נשרפו עוד 250 איש מקטירי קטורת וגם נספו 14,700 איש במגפה, נדמה היה שרגיעה נחתה על מחנה ישראל וחוסל המרד. אבל למרבה הפלא יזם ד' פעולה נוספת והפעם נצטווה משה לקחת מכל ראש שבט ־ מטה בו כתוב שם הנשיא כולל אהרון בהיותו ראש לשבט לוי, ולהניח כל המטות האלה לפני ארון העדות שבמשכן. הציווי התבצע ולמחרת הוציא משה את כל המטות ולעיני כל בני ישראל נמצא שמטה אהרון פרח והוציא שקדים כאשר שאר המטות נשארו כפי שהיו יום אתמול. בכך הוכח שבחירת אהרון ובניו וכל שבט לוי לעבודת המשכן הייתה בחירת ד' ולא העדפתו של משה.

מתבקשת מאליה השאלה מדוע מצא ד' צורף להוסיף את ניסיון המטות כעוד אמצעי של שכנוע כאשר כבר הופעלו 3 אמצעים המשכנעים בתוצאותיהם הטרגיים?! נראה להציע שהיודע מחשבות ליבם של בני האדם והבוחן כליות ולב (ית"ש) יודע גם הפגנת כח מהצד החזק בהחלט יכולה להכניע את יריבו החלש אבל אינו בהכרח משכנעת שהצדק אצל החזק. יתכן שהחלש הנכנע אומר בליבו "יבוא יום ואני אהיה חזק כמותו ואז אני אראה לו מי הצודק"

המתבונן היטב במקראות הנידונות ימצא שבסיום ניסיון המטות כתוב "ויראו [כל בני ישראל] ויקחו [נשיאי השבטים] איש מטהו" (במדבר י"ז /כ״ד). עולה על דעתנו שהניחו קהל הצופים, ואף הנשיאים, שעם פריחת מטה אהרון יבלע את שאר המטות בלי להשאיר מהם שריד, אבל קרה הפוך שנשארו כל המטות כפי שהיו בכדי שיוכל כל נשיא לקחת בחזרה את שלו, בניסיון המטות לא הייתה הפגנת כוח אלא מסר שעניין הכהונה והלויה בישראל אינו עניין של שררה ושלטון אלא ענין של שירות ופריחה לטובת כל עם ד'; ובכך כנראה היה שכנוע ולא הכנעה. אין פלא אם כן שמיד לאחר הניסיון הזה נצטוו בני ישראל על מצוות מתנות כהונה ולויה. יש להניח שרק על בסיס השכנוע הנידון כאן (ולא על בסיס ההכנעה) יכלו בני ישראל להזדהות עם המצוות הללו.