בתלמוד הבבלי במסכת מגילה דף י' עמוד ב' פתיחת פרשתנו מהווה נושא לדיון. והכוונה לשלושת המילים הראשונות "ויהי ביום השמיני". וכך דיון הגמרא; מסורת יש בידינו, אמרו חכמינו, עוד מאנשי כנסת הגדולה שכל מקום שנאמר בתנ״ך לשון "ויהי" אינו אלא לשון צער, על הקביעה הזאת מקשה הגמרא מפרשתנו - והרי כתוב "ויהי ביום השמיני" ושנויה בברייתא שאותו היום היתה שמחה לפני הקב״ה?! תשובת הגמרא שם היא שבכל זאת בו ביום מתו שני בני אהרון - נדב ואביהוא.
יתכן להוסיף עוד נקודה משלנו לדיון ההוא, אבל מקודם נשאל, "ויהי ביום השמיני"- שמיני למה? רש"י נכנס לברור הזה וכתב שאותו היום היה יום השמיני לשבעת ימי המילואים שקדמו לו; והוא היה ראש חודש ניסן בשנה השניה מאז יציאת מצרים. בנוסף להקמת המשכן אותו היום נטל "10 עטרות" - כלומר, עשרה עניינים גדולים הקשורים לקדושת ישראל והמשכן אירעו בו, ופסגתם היתה השכנת שכינה בישראל. ביטוי לכך היה ירידת אש מן השמים ששרפה קרבנות שעל המזבח, אבל גם שני בני אהרון שהקריבו מה שלא ניצטוו להקריב; ומפאת הטרגדיה הזאת מוצדק היה לכתוב "ויהי" - לשון צער - בפתיחת הפרשה על פי הגמרא הנ״ל.
להסבר ההוא נציע דבר נוסף. הרי לולי חטא העגל היו אמורים בני ישראל להיות כבר יושבים בארצם, בארץ השכינה והנבואה שבמרכזה מתנשא בית המקדש; ובו ניסים גלויים רבים המעידים על היות השכינה בתוכם. ואם כן, נמצא שהקמת המשכן במדבר סיני וההתגלות האלוקית בירידת האש שם מן השמים לא היו חלק מהתכנית האלוקית המקורית המוכתבת בלשונות הגאולה שנאמרו להם עוד במצרים: והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי... והבאתי אתכם אל הארץ...". אלא מרוב חסדיו הסכים הבורא לסלוח להם על חטאם שבעגל; וכאות לכך ניתן להם להקים את המשכן במדבר ולזכות בגלוי שכינה על ידי ירידת אש מן השמים.
ואם תשאל - מה זה משנה אם הופעת השכינה נתגלתה במדבר ולא בארץ ישראל - העיקר שנתגלתה?! ההבדל הוא גדול - כי יתכן שהופעתה במדבר, וכן ירידת המן, וכן כל שאר הגורמים העל-טבעיים אליהם זכו בני ישראל באותה שעה, גרמו לדעה שטוב יותר להישאר במדבר לתמיד, ולהתעלות כל הזמו ברוחניות. מאשר לעבוד את האדמה ולעסוק בחיים גשמיים- טבעיים כפי המציאות הנדרשת בארץ ישראל. והרי המחשבה הזאת, למרות הכוונות הטובות, פסולה היא וחטא גדול, כי נוגדת היא הרצון האלקי. ומכאן יסוד נוסף ללשון צער בתחילת פרשתנו.
Comments